ביום א' ה-18.02.2018 ב-20:15 באתי בשערי "סמי עופר" כדי לצפות במשחקה של קבוצתי, מכבי נתניה, נגד הפועל חיפה.
היציע אליו נכנסתי לא היה זה המיועד לאורחים אלא המערבי הרגיל. את הביקור במשחק זה עשיתי
כאורחו של ידידי אלרד גומה – דור שלישי לאוהדי הפועל חיפה – כשאלינו מתלווה מתן מישורי אשר,
כאלרד, גם הוא חייל מסור בצבא הכרישים האדום שחור. הסדרן במבוא ליציע הנ"ל,
למראה החולצה הצהובה שלגופי מזה והצעיף האדום שחור לצווארי מזה המשדרים מסרים הסותרים זה לזה,
התחבט קמעא בשיקוליו אם לאפשר לי לבוא בשעריו או לשלוח אותי ליציע "הסביר",
אולם האיתות של אלרד לעברו הכריע את הכף: אני עמוק ב"שטח האוייב".
את הרעיון להתלוות אליו למשחק זה העלה אלרד כבר כשלושה שבועות לפני מועדו.
יציאה לדרך מתל אביב לאירוע בחיפה שייפתח לא לפני 20:30 נראתה לי כרעיון פרוע ביותר,
אלא שאלרד לא אמר נואש ולא הירפה: "אין לך מה לחשוש: ב-23:30 אתה כבר במיטה שלך בתל אביב" התחייב (וקיים!).
הוא גם הפציר בי לבוא עם חולצה של "מכבי נתניה". עם זה לא הייתה לי שום בעייה,
אולם התניתי זאת בכך שהוא מעמיד לרשותי צעיף של "הפועל חיפה".
חשתי צורך להפגין את העובדה שלמועדון הכרישים אני חולק כבוד ויקר שאינני חולק לאף אחר.
הוא (לאחר לבטים קשים, כי מדובר היה בצעיפו האישי והאינטימי) נאות לכך וזאת כשהוא מסתפק בלבישת חולצה של "צ'רלטון אתלטיק".
לאלרד התוודעתי לפני כחודשיים כשהוא הצטרף למקום העבודה שלי.
מהר למדתי למדתי אודותיו מיהו מועדון הכדורגל אותו הוא אוהד וגם הוא, בהתאם,
מהר מאוד למד מיהו מועדון הכדורגל מס' 2 שלי בארץ. שתי הרשימות שפירסמתי ב"הר הגעש באדום"
http://www.hhaifa.com/modules.php?name=News2&sid=1221
,http://www.hhaifa.com/modules.php?name=News2&sid=466
ואשר מיידית הובאו לידיעתו, לא הותירו שום מקום לספק. כשקרב המשחק בין שתי קבוצותינו
הוא לא חדל משידוליו שאצטרף אליו לאירוע וזאת כשהוא מתחייב לחוויה יוצאת דופן מעצם הביקור ב"סמי עופר".
עלי לציין שאכן ביקור במתקן היא אכן חוויה ראוייה לשמה. לצורך כך הוא אפילו נאות לותר על מקומו הקבוע ב"מזרחי"
של האולטראס ובמקומו לפקוד את המערבי של המתונים.
את ביקורנו שם הוא הנציח בתמונה המצורפת (וה"מח'ורבנת", כי היא משמינה אותי בעשרה קילו לפחות…).
והבה יותר לי להתעכב על אנקדוטה קלה באשר למעמד שאני מקנה לאוהדי הפועל חיפה כטובים בארץ:
פעם, בשיחה על כדורגל ואוהדי מועדוני כדורגל, העליתי בפני אוהד בני יהודה ת"א, בשם אבי,
את דעתי שהאדומים / שחורים של עיר הנמל הם הטובים בארץ והוא הגיב לכך בביטול גמור.
הוא התכוון לכך שהטובים בארץ הם אוהדי ה"זהובים". הוא, לבטח,
התכוון לכך ללהט ולאווירת התבערה שאוהדים אלו מעוררים ביציע ואשר עלולה לגלוש בנקל לאלימות,
וזאת כשהוא כלל לא יורד לסוף דעתי: איכותם של אוהדים נמדדת לפי התנהגותם ברגעים קשים.
זו אצלי אבן הבוחן, וראיתי גם ראיתי את אוהדי הזהובים בשעת ירידת קבוצתם בעונת 2000/01
וזאת כשנה אחת בטרם חוויתי את רגע ההתעלות הנשגב ביותר של אוהדי קבוצת כדורגל בארץ.
ב"גולים" לזכות הפועל חיפה לא קפצתי (אל תצפו ממני עד כדי להיסחף…),
אולם אפילו היה מובקע שער לזכות קבוצתי לא הייתי נוהג כזאת. כך זה היה קורה לא בגלל אימת אוהדי הפועל חיפה,
שלכאורה היו עושים בי שפטים, אלא בגלל דמי הקר. אני כבר לא קופץ, ואפילו לא מזדקף קלות,
בעקבות שער לזכות קבוצתי וזאת אפילו כשאני בקרב אלפי אחיי לאהדה זו. אני, לכל היותר,
מניף לשנייה אחת יד עם אגרוף קמוץ. לאחר שריקת הסיום הביע מתן בפני את צערו,
עקב מצבי הלא נוח כמי שחוזה בשמחת אוהדי יריבתה של קבוצתי נוכח כשלונה של זו.
לאמיתו של דבר לא היה שום צורך בכך כי זה כלל לא היה מצבי. לא הייתי במצב ממנו חשש מתן לא בגלל שאני אדיש להפסדה של קבוצתי,
אלא בגלל שאני מקפיד עם עצמי לקיים רמת ציפיות נאותה המתיישבת עם הנתונים איתם אני יוצא לדרך:
עם שריקת הפתיחה לעונה הנוכחית לא ציפתה משפחת מכבי נתניה אלא להישאר בליגה.
מעבר לכך ייחלה משפחה זו שיעד זה יושג ללא מאבקי תחתית מורטי עצבים
(כיצד מתבטא מצב זה? 7-8 נקודות מעל לקו האדום? אולי). מעבר לכך ייחלה משפחה זו להתבססות במרכז הטבלה ומעבר לכך,
אם ניתן, לסיים את העונה בפלייאוף העליון. את ציפיותיה לעונה זו השיגה משפחת מכבי נתניה מעל ומעבר,
כי לא ניתן לומר על הפסד זה שהוא ימנע ממנה את החברות בפלייאוף העליון.
כן ניתן לומר עליו שהוא מנע ממנה השתתפות במאבק על האליפות, אולם אכזבה מכך תהיה חזירות שאותה בשום פנים ואופן לא ארשה לעצמי.
יגאל יהב וחברו האדום.
לאחר שריקת הסיום, כאשר ניגשו שחקני המנצחת ליציע ה"אולטראס" כדי להודות להם,
לא יכולתי שלא לחוש כיצד מתייסר אלרד על כך שהוא לא נמצא בצד "הנכון".
הוא עמד שם כשהוא צופה לעבר ה"מזרחי" בעיניים כלות ויכולתי אז לזהות את ההקרבה שהוא עשה למעני.
הוא ירד מספר מדרגות לכיוון שדה המשחק כמבקש לספוג מהחוויה הניטפת מה"מזרחי" ככל שניתן.
ניגשתי אז אליו, הצבעתי לעבר האוהדים האדומים / שחורים המריעים ביציע שמנגד
ואמרתי לו "גם ביום שבת ה-18.05.2002, המר והנמהר, הם הריעו כך.
כך הם נהגו באותו יום בו נקרעו ליבותיהם ואז הבנתי שאלו האוהדים הטובים בארץ.
עתה, ללא ספק, ברור לשום אוהד קבוצת כדורגל בארץ אין כבוד רב מלהשתייך למחנה זה".
זו האמת המוחלטת בעיניי גם כיום ואבי של בני יהודה יכול להתקשקש עם התיאוריות שלו כמה שהוא רוצה.
אלרד, לאחרונה, סיפר לי שאוהדי הפועל חיפה נוהגים לשיר "ירוק הוא צבע של חמאס".
השבתי לו שעל כך יכולים הירוקים לגמול בכך שישירו "אדום הוא צבע של קומוניסטים"
(מעולם לא חששתי מחשיפת אהדתי ל"שוברים שתיקה" בהיותי בקרב אוהדי הפועל חיפה).
תגובתי של אלרד הייתה רצחנית: "הם לא יודעים לאיית את המשפט הזה". הדבר הובא לידיעתו של עמיתנו לעבודה,
אוהד מכבי חיפה, נדב, אשר טען שאנו יודעים היטב שהוא לא כזה. טענתו של נדב נכונה.
הוא פעם פתר חידת היגיון קשה שהצגתי בפניו. על כך השבתי לו שפרסונאלית, לגביו, הוא צודק, אבל, כללית,
האוהד הממוצע של הפועל חיפה יכול להעביר לשני אוהדים ירוקים כמות אינטילגנציה
שתאפשר לשניהם להוציא בגרות מלאה ועדיין יישאר לו מספיק לתואר שלישי.
כשראיתי כמה הוא מתבאס ניסיתי לנחם אותו (עד כמה שאפשר) בכך שאמרתי לו, שמנגד,
לעשרה אוהדי בית"ר י-ם יוכל אותו אוהד הפועל חיפה להעביר כמות אינטילגנציה,
שתאפשר לכל אחד מהם להוציא תואר ראשון ועדיין יישאר לו מספיק בכדי לזכות בפרס נובל…
תמונות מצורפות
יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע