יש מנהג מוכר לאוהדי הפועל חיפה- בשניות שלפני תחילת המשחק, כשכולם מצפים לשריקת הפתיחה, מתחילים לעודד את השחקן הכי בולט, הקונצנזוס, זה שכולם אוהבים. בשנים האחרונות היה אחד כזה שבלט מעל כולם, ומדובר כמובן על מהראן לאלה.
צילום: אדריאן הרבשטיין וואלה ספורט.
אז למה אנחנו האוהדים כל כך אוהבים את מהראן לאלה?
קודם כל בגלל השערים. הנתונים מדברים בעד עצמם: מהראן ממוקם במקום השביעי בטבלת כובשי השערים של הפועל בכל הזמנים בליגה הראשונה עם 41 שערים,
בדיוק כמו עופר טלקר (אבל בפחות הופעות ממנו, 144 בלבד). יותר מכוכבים גדולים כמו טל בנין,
ראובן עטר וג'ובאני רוסו. יותר מחלוצים בולטים כמו הישאם זועבי, אורן ניסים ועדן בן בסט.
הוא השחקן הראשון מאז בני אלון בשנות ה-70 שהיה מלך שערי הקבוצה שלוש עונות ברציפות.
ואם מצרפים גם את גביע המדינה וגביע הטוטו מגיעים ל-53 שערים,
יותר מכל שחקן אחר שלבש את המדים האדומים מאז שעופר טלקר עזב את הקבוצה בשנת 2001.
בגלל חוכמת המשחק והמיקום הנהדר. נכון מהראן לא תמיד ידע להסתדר עם הכדור מול המגן שמולו,
אבל הוא תמיד ידע לברוח מההגנות ברגע הנכון, כדי למצוא את עצמו חופשי לחלוטין לכבוש.
מהארן ללה עם גביע השחקן המצטיין לעונת 2016-2017. (צילום: יובל לב)
קבוצות הליגה לא ידעו להתמודד מולו, לראייה אף קבוצה לא הייתה חסינה- נגד כולן הוא כבש בזו אחר זו,
ללא יוצא מן הכלל. בני סכנין, עירוני קרית שמונה, הפועל רמת גן, עירוני רמת השרון, הפועל באר שבע, מכבי נתניה, הפועל עכו,
בני יהודה, מ.ס אשדוד, בית"ר ירושלים, הפועל פתח תקווה, הפועל תל אביב, מכבי תל אביב,
הפועל כפר סבא, הפועל רעננה, מכבי פתח תקווה, הפועל אשקלון.
רק קבוצה אחת אחרונה הייתה חסרה לו: מכבי חיפה. היריבה העירונית נגדה כבש בצרורות במדי הפועל תל אביב,
כולל שער הניצחון המפורסם בקרית אליעזר שהפך את הטבלה ב-2010,
דווקא מולה הוא התקשה לבוא לידי ביטוי. אבל סגירת המעגל הייתה מושלמת.
בדרבי האחרון בהפועל הוא כבש שני שערים בדרך לניצחון 0-3 בלתי נשכח,
והשערים היו כל כך אופייניים לו- הראשון בדחיקה עם הברך אחרי שברח להגנה
והשני כשעמד בפעם המי יודע כמה בדיוק במקום הנכון, כדי להמשיך בוולה כדור שנהדף מהקורה.
ולפעמים הוא גם הפתיע עם ביצועים יוצאי דופן כמו שער ניצחון בתוספת הזמן בטדי עם כדור מסובב לחיבורים,
או טיל אדיר בבעיטה מרחוק ברגל שמאל נגד הפועל רעננה.
בגלל העבודה הקשה. לאלה הגיע להפועל לקדנציה שנייה כשהוא כבר בן 30,
עם הגיל הוא רק הלך והשתבח. לפני כל תחילת עונה היו כאלה שסברו שהוא מעבר לשיאו וצריך לפנות את הבמה לצעירים ממנו,
לטובים ממנו. פעם אחר פעם הנחיתו בקבוצה חלוצים עם רזומה מרשים ושכר גבוה כמו :
זרקו קוראץ', חמדי סאליחי, שלומי ארבייטמן, עדן בן בסט. אבל למהראן זה לא הפריע, הוא ענה למבקרים בצורה הטובה ביותר – על המגרש,
שם הוכיח כי אולי יש מהירים, חזקים ומוכשרים ממנו אבל אין טובים ממנו.
בגלל הצניעות. כמו כל שחקן, גם לאלה לא אהב לשבת על הספסל – והיו תקופות בהן היה שחקן ספסל בהפועל,
אבל הוא מעולם לא יצא לדבר עם התקשורת. הוא מעולם לא התחצף לשופטים (וגם לא הורחק אף פעם בכרטיס אדום)
ובאופן כללי מעולם לא אמר מילה רעה על אף אחד. באופן אישי אני יכול לומר,
שרק כשהתראיין אחרי הניצחון בדרבי האחרון הבנתי שמעולם לא שמעתי את הקול שלו לפני כן.
ללה מתראיין לאחר הניצחון הסוחף בדרבי. (צילום: יובל לב)
בגלל האופי המיוחד. במשחק הבית הראשון של העונה נגד אשקלון התארחו ביציעים משפחות ממע'אר וחורפיש,
יישוביהם של קורבנות הפיגוע בהר הבית, הדבר נעשה כמובן בתיווכו של מהראן לאלה.
זה רק סיפור אחד שמעיד איזה בן אדם הוא. לכבוד יהיה לנו האוהדים שמהראן יהיה מעורב בקבוצה אם וכאשר יפרוש ממשחק.
יש להפועל הרבה אוהדים, חלקם צעירים וחלקם כבר לא כל כך צעירים, ואני ביניהם,
שלא זכו לראות בפעולה את אברהם גינזבורג, שלמה לוי ובני אלון, אבל כולנו נוכל לומר שזכינו לראות את מהראן לאלה,
אחד החלוצים הטובים בתולדות הפועל חיפה.
תודה רבה לך מהראן!
יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע