אני מוכרח לומר שאני וכדורגל ישראלי, כבר די הרבה זמן לא בקשר טוב ורציף.
את הפועל חיפה ראיתי פעם אחרונה בדרבי בית לפני שנה. אני משתדל שלא לתת אגורה שחוקה אחת לכיס של יואב כץ,
אבל הויכוח על הלגיטימיות שלו למועדון, מקומה בטור אחר.
אני החלטתי ללכת למשחק משתי סיבות. הראשונה היא, שאבא שלי, הסיבה שאני בכלל אדום,
החליט לראות בפעם הראשונה את האצטדיון החדש (אני גם נמנע מלכנותו בשם הרשמי שלו).
הסיבה השנייה היא, שבחרתי לכתוב כתבת צבע על המשחק למגזין כדורגל בריטי. למה?
כי איפה עוד אפשר לכתוב על משחק שבו פירוטכניקה בתוך אצטדיון היא דבר חוקי רק במהלך החנוכה?!
שעה לפני המשחק ישבתי כבר ביציע ועיינתי ב"תכנייה" המאולתרת שחולקה ביציע. גיליתי, שלא לתדהמתי,
כי מעל מחצית הקבוצה זרה לי לחלוטין. כולל תומר סוויסה. זה מה שקורה כאשר מתנתקים מהאינפוזיה במכה אחת.
אבל הנקודה הזאת לא כל כך הפריעה לי. גם הידיעה שההליכה למשחק הזה גובלת במזוכיזם,
שמדינות מסוימות מחייבות אנשים כאלה באשפוז בכפייה במוסד לחולי נפש, לא הפריעה לי.
כי הפריע לי כמות הצופים. דרבי חיפאי, המשחק המרכזי של השבוע ודרך מסכי הטלוויזיה,
היה אפשר לחשוב שמדובר במשחק הרדיוס של מכבי תל אביב בקייב.
נכון, הגיעו 16.700 צופים לפי המדד הרשמי, כמות שגדולה יותר מכמות הכסאות בקרית אליעזר ז"ל,
אבל שנה שעברה היה ניתן לראות איך דרבי חיפאי מסוגל למלא אצטדיון של 30.000 צופים.
חבל. שתי קבוצות שמשחקות אנטי- כדורגל מצליחות להבריח 13.000 צופים.
אחרי השער הראשון של סוויסה, ואחרי שהמתנתי את 10 השניות הראשונות, כדי לראות שהשער לא נפסל בגלל אופסייד,
עבירה או כל סיבה אחרת, הרשתי לעצמי לשמוח ולקוות שאולי בכל זאת אני אזכה לחזות בנס חנוכה.
אבל אז הכדור הגיע לרואש. אוי רואש, רואש. היו לך עשר אפשרויות שונות איך להמשיך לייצר מהלך שבו הכדור יישאר אצלנו,
אבל בחרת באופציה האחת-עשרה. החלטת לסבך את עצמך עם הכדור, וכמו שחקן טיפוסי של הפועל נלחצת.
ובכל זאת יכולת לצאת מהסיטואציה הזאת בסדר. עשו עליך עבירה. השופט כבר נתן עבירה לזכותנו,
אבל כמו ילד קטן דחפת מרפק לשחקן היריב, והוא ניצל את ההזדמנות כדי לעשות הצגה סטייל דייגו קוסטה,
שהשופט קנה. וכאן, קפטן הפועל חיפה, עם החוסר אחריות שלך, גמרת לנו את המשחק.
אם אני המאמן שלך, הייתי משאיר אותך מספיק משחקים על הספסל,
עד שהמקום שבו אתה יושב כבר היה מקבל את הצורה של הישבן שלך.
לתדהמתי, לא חטפנו אחרי השער. העינוי האינקוויזיטורי הזה הגיע יותר מאוחר. להיפך,
באחד המהלכים ההתקפיים האחרונים של הפועל חיפה במשחק הבקענו. 2-0 לטובים.
אולי בכל זאת נרקם כאן איזה נס חנוכה מהאגדות. אבא שלי אמר לי אחרי הפנדל שנלך הביתה.
שנזכור את המשחק ככה. אבל לי היו עיניים גדולות. רציתי להישאר. מי יודע מה עוד מצפה לנו במשחק המשוגע הזה.
אילו רק הייתי יודע…
אחרי הפנדל הפועל נלחצה. השחקנים נראו כל כך המומים, שכנראה גם הם רצו לסגור את הבאסטה וללכת הביתה.
והלחץ הזה השתקף על המגרש. השחקנים עברו לשחק הגנה, לא הצליחו לייצר שתי מסירות מדויקות ברצף,
וברגע שחצו את קו מחצית המגרש עם הכדור, מיד נלחצו וניסו להחזיר את הכדור אחורה,
דבר שלרוב נגמר בכדור לטובתה של מכבי חיפה. במשך שבעים דקות משחק התגלתה הפועל חיפה במלוא עליבותה.
את כל השערים ספגה הפועל בדקות הסיום של המחצית ושל המשחק.
זה לא נראה מקרי. ככה משחקת קבוצה שכל מה שהיא רוצה הוא רק לרדת מהמגרש.
טל בנין של 2011 היה מזמן עובד על הבעיה הזאת, אבל טל בנין של 2015 נראה גם כאילו כל רצונו זה לקבל כסף ולנסוע הביתה.
אולי הריב עם אפרים גבאי היה הדבר הנחוץ כדי להיפטר מבנין.
הקוץ בסיפור הוא, שככל הנראה האלטרנטיבה (במידה ותהיה) לא תהיה טובה יותר מהמציאות הנוכחית.
עוזרי מאמן כמו אנדראה שוברט של גלאדבך הם דבר נדיר. בייחוד בישראל.
את שבטי אני לא הולך לחסוך מהשוער. לא יודע איפה מצאו את קובאר, או באיזה וידאו הוא כיכב ביו-טיוב,
אבל עם כל הכבוד שאין לי אליו, ראיתי חתולים באינטרנט שמבצעים זינוקים מרהיבים יותר מהשוער הזה,
עם רפלקסים טובים יותר, וכאלה שבטוח היו מסוגלים לעצור את שני השערים שחטפנו במחצית הראשונה. מקומו בליגה מקומית בצ'כיה. לא יותר מזה.
מילה נוספת אני רוצה להפנות לאוהדי מכבי חיפה (אם יש מבינכם מישהו שקורא את זה).
תצוגות העידוד שלכם מרהיבות. הרבה יותר מאוהדי הספרייה הלבושים באדום.
אני אמנם לא שוכח שבעשרים דקות הראשונות נדמתם כמו תוף בלוויה, אבל שירי עידוד שנלקחו מבריטניה ומגרמניה,
כוריאוגרפיה אנושית מרשימה שמזכירה משחקים מהליגה הארגנטינאית. שאפו!
אך ברגע שאתם מתחילים לשיר על רובי שפירא ז"ל, רק כדי להקניט אותנו,
ולא בודדים עשו את זה אלא יציע שלם- אלפי אוהדים ששרים "ברוך השם עכשיו הוא מת",
ברגע שאתם עושים את זה, מקומכם בפח הזבל של ההיסטוריה. ביום שבו אוהדי הפועל חיפה יתחילו לשיר על אבי רן ז"ל
אני אנתק סופית כל קשר עם הפועל חיפה. יש אינסוף דרכים להקניט את אוהדי הקבוצה היריבה.
זה חלק מהספורט. זה כיף. לשיר שירי הלל על מישהו שהתאבד? לא יודע איך ההורים שלכם חינכו אתכם אבל משהו מאוד השתבש בדרך.
הפועל חיפה היא קבוצה שהולכת לאיבוד. אין דרך. אין מנהיג.
כל עונה אותו סיפור- מאבקים נגד הירידה, החלפת שלד הקבוצה כל עונה מחדש.
חוסר השקעה בנוער ובמתקני אימונים. התוצאה היא מה שראינו על הדשא בדרבי.
אין חזון, אין עתיד, אין חוט שידרה. לא יודע מה יקרה בשבת בעכו, אבל אל תצפו לניסים.
ניסים קורים למי שלוקחים את העניינים בידיים. ובהפועל חיפה זה פשוט לא קורה.
תמונות מצורפות
יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע