ניתוח המשחק בין מ.ס.ע אשדוד להפועל חיפה (1-0) מיום 12.5.19

לפיכך סיפור עם מוסר השכל – מי שמפסיד בנאיביות פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל…
טור מיוחד של האוהד ניר בר עם ניתוח טכני של משחק החוץ האחרון, שאפיין רבים ממשחקי הקבוצה וסיכום עונת 2018/2019. קריאה מהנה.

כמה צדק מאיר אריאל בשיק "מחלק המוסר-השכל". הפועל חיפה עלתה במערך של 4-2-3-1,
כשאראל ורסמוס קשרים אחוריים, גינסארי קשר 50-50, מאחור, קפילוטו ומיטרבסקי
במרכז ההגנה שהיה חלש (חסרונו של תמאש ונוכחותו מורגשת באופן מהותי, כפי שחסרונו של מקסים מורגש בקישור),
מלול (חלש מאוד) וסרדל (עם רגל ימנית בעמדת המגן השמאלי, משחק הגנה מצוין שלו, אך ללא תרומה התקפית),
מלפנים 2 קשרים קדמיים בעמדות אלכסוניות (מעין חלוצים מדומים, אך לא באמת): ורמוט וחוזז ובהתקפה חלוץ יחיד אז'ובל.

סרדל, משחק הגנה חזק. (צילום: יובל לב)

שיטת המשחק התבססה, או לפחות ניסתה להתבסס, על העמדת שחקני התקפה בעמדות זינוק בזמן ההתקפות של אשדוד
(כמו שבמשחקי כדורסל בשכונה הינו משאירים שחקן משלנו על האמצע כדי "לגנוב" סל מקבוצה טובה מאיתנו) –
מעין ניסיון ליצירת מצב ליציאה מהירה להתקפות מתפרצות (כנראה עוד כאבי פנטום מהמשחק המצוין במחזור הראשון מול נתניה).

לאחר ספיגת השער המוקדם הפועל חיפה שינתה את שיטת המשחק: עברה לשחק גם ב"כיווץ פנים-חוץ",
שבו אז'ובל יורד למטה כדי לפנות מקום לחלוצים המדומים ולמצטרפים שלא ידעו שהם כאלה) וסילבס, לזכותו יאמר,
ניסה כל הזמן לשנות: הוציא את רסמוס (היציב והעירני בשחקני ההגנה) והכניס את חדידה, ההתקפי יותר,
לעמדה שלו, ניסה להחליף מקומות בין שחקני הקישור (בין 2 הקשרים האחוריים
ובין משולש הקישור האחורי עם גינסארי שרץ יותר מכל אחד אחר על המגרש עד שהוחלף),
הצריח מקומות בין שחקני הקישור הקדמי ובעיקר נתן לורמוט חופש רב בתור הפיכתו לשחקן החופשי,
שתורגם לירידות חוזרות ונשנות שלו לקישור האחורי על-מנת להתחיל את בניית ההתקפות,
אך הוא לא זכה לשיתוף פעולה של ממש מיתר השחקנים בפעולות הנכונות והחכמות שלו. תוצאת השינויים הרבים
(שחלקם היו נכונים ונדרשים) גרם לחוסר שטף במחשק של חיפה ובהתקפות שנבנו בטעות יותר למרכז המגרש
במקום לכנפיים כפי שהקבוצה נבנתה והחלה את המשחק – כפי שניתן היטב לראות
בעמדה הממוצעת של השחקנים (בתמונה המצורפת מתוך דו"ח המשחק של המנהלת): .

השינויים הרבים כפי שמתוארים לעיל לא הלמו את עמדות השחקנים על המגרש ונראה היה,
שהם יותר הפריעו לשטף המשחק מאשר עזרו, שכן חלק מהשחקנים נראו "משמרים" את שיטת המשחק שלפני שער הספיגה
וחלק מנסים לבצע את השינויים שנתקשו לעשות. הוסיפו לכך את המרחק הרב שהיו בין השחקנים
(שאפשר לאשדוד להיערך בהגנה להתקפות (או ניסיון ההתקפות) של חיפה – שימו לב, רוב המצבים של חיפה,
בכל מחצית העונה האחרונה, היו כשהשחקנים היו קרובים אחד לשני(!)),
העדרו הכמעט מוחלט של הקישור החיפאי (נקודה שדורשת שיפור מהותי לעונה הבאה)
והוויתור החכם של אשדוד על השליטה בכדור (כדי לאלץ את חיפה לבנות התקפות ולא לעשות שימוש בכלים,
שהיא נבנתה עבורם – התקפות מעבר סילוניות) ותקבלו את המתכון הלא מנצח למשחק של סטגנציה,
שלא מגיע ולא יכול להגיע לשום מקום. מכיוון שכך, ההחלטה של סילבס לשחק במערך מוזר של 4-2-4 במחצית השניה,
נראתה תמוהה בעיקר לאור הסטגנציה שנוצרה. סילבס יכול היה לוותר על מגן (בכלל, נראה שמערך של 5-3-2
היה מתאים יותר למשחק וייתכן שגם מתאים יותר לכל העונה – כך הרי חיפה פתחה את העונה במשחק המצויין מול נתניה),
לכווץ את הקבוצה ובכלל אם במשחק זה סילבס ויתר על הקישור, הוא יכל להוריד את ורמוט לקישור האחורי
(עמדה שלדעתי מתאימה לו יותר – וחיפה כבר שיחקה השנה עם 2 קשרים אחוריים כשאחד הגנתי – רסמוס
והשני חופשי ואף נמצא בחלק אחורי של יהלום – גינסארי) לעשות שימוש במסירת ארוכות ובקרוסים (והחתמתו של בן והבה שטוב בכך יכולה רק לשפר זאת).

ורמוט, יתאים כקשר אחורי? (צילום: יובל לב)

שער הספיגה קיפל בתוכו את כל הנאיביות החיפאית של העונה: עבירה מיותרת של אראל,
שגרמה לכדור חופשי במקום מסוכן, 3 שחקני חיפה בחומה שרבים עם שחקן אשדוד ומפרקים את החומה במקום לשמור עליה,
הדיפה לא מספיק טובה של שטקוס, אי-כיסוי ברחבה, מתן אפשרות ליריב להגיע ליתרון מספרי מול השער (2 מול 1),
אי-כיסוי מצטרפים של היריבה ומעל הכל טעות קשה מאוד של מלול שהיה צמוד לחטיב בקדמת הרחבה ואף התגושש איתו,
אך לאחר הבעיטה נטש(!) את חטיב שדהר לשער ולימד את מלול פרק בהילכות נחישות.

מעתה הפנים לעתיד ולעונת 2019/2020. החתמתו של בן ווהבה היא התחלה טובה.
כך גם הרצון להחתים 5 זרים במקום 6 (עדיף למצוא זר חמישי שיקבל פי שניים שכר ויתן תפוקה בהתאם,
במקום 2 זרים שלא מחזקים את הקבוצה ואף ניתן בדרך זו להימנע מבעיית חילופים,
כפי שהיתה השנה כאשר רק 5 זרים יכולים להיות על המגרש באותו הזמן).

סיום עונה. (צילום: יובל לב)

מילה טובה לקהל שהגיע (ובעיקר לאלה שהביאו איתם את הילדים),
לשמיל על אימפריית המדיה של איש אחד, לניתוחים היפים של רותם סגל לפני ואחרי המשחק,
לצוות המקצועי שעומד מאחורי המאמן שעבודתו הקשה ניכרת במהלך העונה
(בשיפור נקודות חולשה של שחקנים, עמידה טקטית נכונה, הכרת היריבה)
ולעוד רבים וטובים שהיה להם מספיק איכפת מהקבוצה כדי לכתוב, לשתף, לריב, להשלים, להתרגש, להתאכזב
ושוב להתאכזב ותמיד אבל תמיד לקוות שהעונה הבאה שתבוא עלינו לטובה תהיה יותר טובה.

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"…

תמונות מצורפות

יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע

(required)

(required)