הלוחמים של מימר! מאת איתי שוורץ

לאחר הניצחון המוחץ בדרבי והקאמבק הירואי מול האלופה, איתי שוורץ כתב 'הר הגעש' באדום
חוזר אלינו עם טור לוחמני במיוחד לפני משחק החוץ ברעננה. קריאה מהנה. (מצורף שוב תקציר המשחק).

יום שלישי, מחזור אמצע שבוע, בשעה 21:17 הסתכלתי על לוח התוצאות בסמי עופר וראיתי 2-0 להפועל ב"ש.
דקה או שתיים לאחר מכן, שמעתי קהל שדוחף את הקבוצה למרות התוצאה. קהל שמאמין שאפשר,
אולי כי רק שלושה ימים לפני בדרבי, הוא האמין ולא התאכזב.

אגלה לכם סוד קטן: ברגע שהשחקנים שומעים את הקהל שר ומאמין שהכל אפשרי, נחשו מה?
גם הם מאמינים, וגם אם הם לא, הם מרגישים מחויבות מסוימת, תחושה שהם חייבים לתקן את המצב
ופשוט לא יכולים להרשות לעצמם לאכזב את כל אותם האוהדים ביציע שלמרות שהתוצאה המרתיחה – דוחפים אותם ומאמינים בהם עד הסוף.

אני מודה שלפעמים קשה להאמין, אבל בסופו של דבר שחקני הכדורגל הם בני אדם בדיוק כמונו – האוהדים,
וכמו שישנם בני אדם מכל מיני סוגים, כך ישנם גם שחקנים מכל מיני סוגים, ולכל שחקן יש מניע אחר שגורם לו "לתת הכל המגרש".

חלקם משחקים בשביל הסמל שעל החזה, חלקם לוקחים את העניין כפרנסה ומשחקים בשביל המשכורת,
חלקם רוצים להוכיח את עצמם למאמן ולקבל מקום קבוע בהרכב, חלקם מקווים,
שדווקא מאמן אחר מקבוצה גדולה יותר אולי ישים עליהם עין, וחלקם סתם רוצים להרשים את בת הזוג שנמצאת ביציע.


האוהדים והשחקנים, שילוב מנצח. 

תהיתם פעם מה משותף לכולם? אז כמו שאמרתי, כל השחקנים ללא יוצא מן הכלל הם קודם כל בני אדם,
ולפעמים אנחנו שוכחים שסך הכל מדובר ב- 11 ילדים, שברגע שהם שומעים שירה שמכוונות אליהם,
כל המניעים שרשמתי קודם מתגמדים, וככל שהשירה יותר אדירה, כך הם מתאגדים יותר למטרה המשותפת,
והדבר היחיד שעובר להם בראש באותם הרגעים הוא: "אין מצב שאלו ששרים לי עכשיו יחזרו הביתה עצובים".

תבינו שלקהל יש השפעה עצומה, וזה כמעט בלתי אפשרי להראות אופי חזק ולחזור מפיגור כ"כ מייאש בלעדיו.

המשחק האינטנסיבי סיפק לנו מספר מצטיינים מהצד של הפועל חיפה.

הראשון הוא דור מלול, שבכל משחק מחדש נותן 90 דק' של הקרבה, הגנה או התקפה,
נגד קבוצות גדולות או קטנות זה לא משנה, כי הוא תמיד שם.
יש לשחקן הזה כ"כ הרבה יכולות שאין למגנים אחרים בארץ שפשוט כיף שהוא בצד שלנו.

השני הוא שון גולדברג שעושה רושם שמתחיל להתייצב ולקבל ביטחון. השלישי הוא בן אז'ובל שלמרות שלא כבש,
עשה חיים קשים להגנה של הפועל ב"ש במשך כל המשחק ואפילו הזכיר קצת את אלון ת'ורגמן
בשמירה על הכדור עם הגב לבלם והיציאה להתקפה, מבחינתי כרגע הוא החלוץ הטוב ביותר שלנו.

הרביעי הוא נס זמיר, שהראה קור רוח וסיים מול השער פעמיים, יש לו עוד לאן להשתפר,
ואולי תחת מימר נקבל ממנו יותר עם הזמן, אבל בנתיים קחו בחשבון שאם הוא כובש, זה רק בצמדים.

החמישי הוא גל אראל, שנכנס כמחליף ודחף קדימה את הקבוצה עם כל הלב והנשמה, ובנוסף בעט פנדל שלא השאיר להרוש שום סיכוי.

השחקנים שציינתי רשמו הופעה גדולה, ולמרות זאת, היו דווקא שני שחקנים אחרים שהתעלו על כולם מבחינתי.

מדובר בשני שחקני בית, שניהם אוהבים את הכדור והכדור אוהב אותם, שניהם שחקנים שהופכים את המשחק מספורט בלבד לאומנות,
שניהם מטפלים בכדור כ"כ יפה שפשוט קשה להוריד את העיניים, וכשהם מנהלים ביחד התקפה? תהיו בטוחים שעומד לקרות משהו מעניין.

מקסים וגילי, מובילים את הקישור האדום לתצוגות. (צילום: יובל לב)

אז הראשון הוא גילי ורמוט, שלאחר הצמד בדרבי, עלה ושיחק בצורה מדויקת וקלילה,
שהזכירה לכולנו את ימי השיא שהפכו אותו למי שהוא. בנוסף ההצבה שלו במרכז המגרש סייעה לו לנהל את המשחק,
והוציאה ממנו את המאסטרו שבו, רק שימשיך כך.


לחצו לפרטים נוספים ויעוץ חינם.

השחקן השני חתם השבוע על חוזה חדש במועדון, והוא אולי ממשיך את דרכו של גילי, מדובר במקסים פלקוצ'נקו.

אני לא מצליח לחשוב על שחקן שמגיע לו שדרוג חוזה יותר מלמקסים, שחוץ מהעניין שהוא מפוצץ בכישרון,
בכל משחק מחדש הוא תמיד מעורב, יוזם, לוקח אחריות ובא לקבל את הכדור גם במשחקים ששום דבר לא הולך.

ההצבה שלו ושל גילי ביחד במרכז הקישור, סיפקה לנו יציאה למתפרצת שהובילה לשער הראשון,
את השער השני הם יצרו לגמרי בעצמם כשמקסים הוא הכובש וגילי המבשל, ואת הפנדל שהוביל לשער השלישי גילי סחט.

ככה זה, כששחקן יצירתי אחד מקבל שותף, הכוונה בעצם לשחקן יצירתי נוסף, שניהם זורחים ולנו נשאר רק ללקק את האצבעות.



אני מבין את אלו שמבקרים את מימר, נכון שכבשנו 4, אבל גם ספגנו 4, ולמרות שעלינו למשחק ללא תאמש וניסו,
שני העוגנים הקבועים שלנו, בכל זאת היה צריך להציב את ההגנה בצורה טובה יותר,
ולעשות את החושבים על כך זה בדיוק התפקיד של המאמן לקראת המשחק הבא.

אז מותר לבקר את המאמן, ואין מה לעשות – כולנו מאמנים מהיציע, אבל כשאני שומע "תתפטר"
או קריאות מצחיקות כאלו ואחרות, אני נזכר בנתון הבא:

קלינגר העונה נתן לנו 6/24 נקודות, מאז שמימר הגיע לקבוצה שנמצאת בקרשים,
מבולבלת ופגועה מהעזיבה הפתאומית של המאמן הקודם שלה, הוא נתן לנו 7/12 נקודות,
נקודה יותר מקלינגר בתוך ארבעה משחקים בלבד, הכוללים דרבי ומפגש מול אלופת המדינה, פתאום לא נשמע נורא כ"כ אה?

אז תעמדו מאחורי המאמן שלכם, שנמצא עם הרגליים על הקרקע ומדבר לעניין.

תנו לו צ'אנס, אבל צ'אנס אמיתי מכל הלב לבנות לכם את האימפריה מחדש, והלוואי שביום ראשון הוא והלוחמים שלו
יצאו למשחק החוץ המאתגר, וילמדו את קלינגר ואת בית"ר איך משחקים מול רעננה.

תמונות מצורפות

יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע

(required)

(required)