איך אתם יכולים לזהות, שהעיר אדומה?

ניצחון אדום מתוק נוסף על היריבה העירונית המשיך את מומנטום השליטה האדומה בעיר ושלח את האוהדים
לחגוג עד הבוקר. טור אישי מיוחד של איתי שוורץ מסכם את חוויות הדרבי הגדול של אתמול. קריאה מהנה.

אתמול, הקבוצה שלכם רשמה 3-0 על מכבי חיפה כבר בדקה ה55, ואף אחד לא יצא מגדרו.
היציע האדום התפוצץ כמובן כמו הר געש, ו27 אלף הירוקים שהגיעו לא ממש נשארו עד סוף המשחק,
אבל העניין הוא שאף אחד לא הרגיש שהוא צופה במחזה נדיר, כאילו זה כבר נהיה עניין שבשגרה – הדרבי שוב אדום.
מי מכם לא שמע לפחות פעם אחת במהלך השבוע האחרון, אוהד של מכבי חיפה מספר על כמה אנחנו הולכים לקבל מהם,
על כמה ששנה שעברה הייתה מקרה חד פעמי, על איך הם הולכים להיכנס בנו, לרסק אותנו ולהחזיר אותנו למקום שממנו הגענו?

אז אני חזרתי בדיוק למקום שממנו הגעתי, חזרתי הביתה,
אבל רק אחרי שראיתי 11 גברים באדום שחור ומאמן שמבינים מה היא המשמעות של הדרבי,
ונותנים למכבי חיפה להיראות כמו חתול מתוסכל שרודף אחרי הזנב שלו.

אז אם להיות כנה אני מתקשה לבחור את הרגע המועדף עלי מאתמול, אשמח אם תעזרו לי:
האם זה הגליץ' מכל הלב של מקסים שהביא לשער הראשון?
האם זה אותו הרגע שבן אז'ובל הפך לתיירי הנרי, ונתן לעיאד חבשי לטעום קצת מהדשא ממש שניה לפני שהכניע את חיימוב?
האם זה הרגע ששחקן בן 33, גורם להגנה של מכבי חיפה להיראות כמו בדיחה,
חוטף כדור במרכז המגרש ורץ עד השער כל הדרך ל2-0 מדהים?
או אולי בכלל זה הרגע ששטקוס ניפץ לירוקים את ה10 דקות האחרונות שבהן יכלו לחלום על שוויון?
והזכיר לנו שאפילו אם זה זמני, השוער הטוב בליגה עדיין שלנו.

צילום: יוסי ציפקיס, וואלה ספורט.

אם בכל זאת אצטרך לבחור ברגע המועדף עלי, כנראה שאבחר ברגע שתמאש החליט להתעלל במכבי עוד קצת, ו
לכבוש שער עצמי. לתת להם תקווה, סיבה לרוץ סביב עצמם עוד חצי שעה רק בשביל לגלות,
שגם אם המשחק היה משוחק 180 דקות, שום דבר שיצא מרגל שלא בצבע האדום לא יכנס באותו הערב לשער בסמי עופר.

בסוף המשחק אוהד מכבי חיפה אמר לי: "אין מה לעשות, יש קבוצה אחת שרצתה ונלחמה יותר והיא אתם".
עשה לי טוב על הלב לדעת שגם הם ראו את זה, שגם דחיפה של 27 אלף אוהדים שהגיעו לסמי עופר,
לא הספיקה לשחקנים שלהם להילחם כמו השחקנים שלנו, ובדיוק כאן אני רוצה שתפסיקו להסתכל עליהם, ותסתכלו על עצמכם.

צילום: יובל לב

3000 אוהדים אדומים, בערך עשירית מהם, עשו בית ספר לעידוד לאצטדיון שלם,
שהיה נראה כאילו נמצא בדקת דומייה ארוכה במיוחד, משהו בכיוון של 90 דקות דומייה, לזכר הימים שבהם היה להם סיכוי בדרבי, שמזמן חלפו.
תאמינו בקבוצה שלכם, כי אם השחקנים מאמינים, אז למה שאתם לא?
שלא תטעו, למרות התוצאה, לא הייתה תצוגת ענק של הפועל מבחינת יכולת.
לא הגענו לעשרות מצבים לשער בטוח, אבל כן הייתה מלחמה אדומה גדולה מצד כל השחקנים,
ואם תוסיפו רצון ואמונה, אז קיבלתם את המתכון לאיך מביאים אוהדים למגרשים, ולאיך מנצחים דרבי.



אז גם בפעם הבאה, תנו להם להיות יהירים ותישארו אתם צנועים, כי זה מה שמבדיל אותנו מהם.
תנו לירוקים שמסביבכם להמשיך לבלבל את המוח, ופשוט תחייכו ותזכרו שהגענו לימים שהם חולמים על שוויון בדרבי,
הגענו לימים שזה נהיה הרגל לחגוג בסוף כל משחק נגדם, ותעשו לי טובה תחגגו,
תעריכו את הימים האלה שהם הקבוצה הקטנה בחיפה, כי כשזה היה הפוך הם חגגו בלי הפסקה.

לא יודע מה אתכם אבל לי מתאים הסידור הזה,
הם ימשיכו לדבר, אנחנו נמשיך להאכיל אותם שלשות.
מצורף כאן סרטון שהייתי ממליץ לכם לשמור, ולראות בכל פעם שאתם ככה בלי מצב רוח,
או סתם מחפשים סיבה לחייך באמצע היום, כי השנה חנוכה הוא חג הפועלים.

תמונות מצורפות

יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע

(required)

(required)