התרגשות בבלומפילד. אסף עינצ'י התארח לראשונה בערוץ הספורט
ובין היתר גם דיבר על השישיה המרהיבה שנכבשה בדרבי האדומות. קריאה מהנה.
"בדרך למשחק עוצרים במגרש במשחק" הייתה הכותרת בתחתית המסך בערוץ הספורט.
פינת האוהדים "בדרך למגרש" אירחה אותי לראשונה בשידור חי,
בדרכי לבלומפילד. אושיות ספורט בכלל ועכברי כדורגל בפרט, הולכים איתך במסדרונות,
כאילו היו אלה חברי כיתתך בהפסקה בין שיעורים. רגע לפני ומד הלחץ בשמיים.
ההתרגשות מובנת. אבא שלי תמיד אומר שאם אתה לא מתרגש לפני ששומעים או רואים אותך בכל המדינה,
כנראה שיש לך בעיה. אז התרגשתי וזה כמובן עבר כבר אחרי המילה הראשונה,
אבל אותה התרגשות טבעית ומובנת הייתה כאין ואפס אל מול ההתרגשות בבלומפילד.
ציפייה ומתח באוויר שתער לא מסוגל לחתוך. מאות האוהדים שעשו את הדרך מחיפה,
האמינו באמת ובתמים שאפשר וצריך, לנצח. המצב בטבלה לא מאפשר אחרת.
תיקו והפסד (בהנחה והפועל עכו וקרית שמונה ינצחו במקביל, א.ע.)
והקבוצה עלולה לשוב אל מתחת לקו האדום. שני מחזורים לסיום העונה, זה לא המקום שנרצה להיות בו,
אך אמונה מצד אחד ועובדות המספרות סיפור אחר, מצד שני. הפעם האחרונה שניצחנו את הפועל תל אביב בחוץ הייתה לפני זמן רב.
המשחק נפתח בגישושים של שני הצדדים אך רגע של חלימה בהגנה הרעועה שלנו,
והאחות הגדולה מתל אביב עולה ליתרון מוקדם. דווקא השער הוא שעורר את השחקנים החיפאים.
השליטה במרכז השדה והנעת כדור טובה הפיחו תקווה לקראת ההמשך. או אז הגיעה הדקה ה"אהובה" עלינו כל כך – דקה 42 –
ולמרות שהמקומיים כמעט ולא עברו את מחצית המגרש, השני כבר ברשת.
מה יש בחמש הדקות האחרונות של המחצית הראשונה בהן אנחנו סופגים את מרבית השערים שלנו העונה?
נדמה שמדובר בחוסר ריכוז, עייפות המח והגוף ושאננות לא ברורה, לקראת הירידה לחדרי ההלבשה.
כשהכל כבר נראה אבוד, הגיע שוב היהלום, "הילד", מקסים פלקושצ'נקו. בתוספת הזמן של המחצית הראשונה,
קיבל "פלקו" כדור מהקפטן ובתוך הרחבה, בלי להתבלבל, שלח כדור רוחב מבריק לארבייטמן,
שהבקיע שער קל. מסירת הרוחב המדויקת של "פלקו", בנגיעה אחת, בין שלושה שחקני הגנה, ראויה לתשבחות.
איני אוהב להיתלות באילנות גבוהים אך המסירה הזו והדרך האלגנטית בה נעשתה, מזכירה לי את אינייסטה הגדול.
אין לי מושג מה אמר אלי כהן לשחקנים במחצית המשחק, אך כמו במספר רב של משחקים העונה,
יצאו שחקני הקבוצה למחצית השנייה כמו מלוע של תותח. סוף סוף ואני שב ומדגיש, סוף סוף, התחילו השחקנים להילחם.
שחקנים שלא ידעו מה הוא גליץ' מימיהם, חרכו את הדשא. הלחימה והנחישות,
יחד עם הביטחון שצברו השחקנים בעקבות השער המצמק, הביאו לשער השוויון.
חטיפת כדור נפלאה במרכז השדה של פיניירו ומסירה מדויקת לממן שבנגיעה אחת הגביה לרחבה.
שם, משום מה לא מכוסה, המתין בסבלנות אין קץ "פלקו". הוא עמד והכין את הגוף במאית השנייה,
שהייתה לו לפני הגעת הכדור. בדומה לזידאן הגדול בגמר ליגת האלופות (אז, אותה הכנת גוף הסתיימה בוולה מהאוויר),
נגח "פלקו" בעוצמה אדירה ובדיוק רב מכמעט 16 מטרים לפינת השער. שער שרק שחקנים יצירתיים עם כישרון,
יכולת והמון מעוף, מסוגלים להבקיע. שער שלישי ושני בישולים ל"ילד" בשלושה משחקים.
הסופרלטיבים מתחילים להיגמר עוד לפני ש"פלקו" קרע זוג נעליים.
(צילומים: קובי אליהו, וואלה ספורט)
אופי מדהים שהוכיחו השחקנים פתחו את המשחק מחדש. דממה בצד המקומי וטירוף על-חושי ביציעי החיפאים,
אך טרם הספקנו לשבת לאחר ריקודי השמחה ושוב הולמת בנו הלוזריות הנצחית. 3:2 מערבוביה ברחבה.
כמה טיפוסי. מכה מוראלית לא פשוטה. שער שגורם לשחקנים לחשוב שאם הם כבר חזרו מפיגור כפול,
הם כבר לא יחזרו שוב. האמנם?! דקות בודדות חולפות וכיוואן, השחקן המושמץ ביותר העונה באדום שחור
(לפחות על ידי, אני מודה), מכניס כדור עומק פנטסטי לארבייטמן שמבקיע את השני שלו.
כיוואן "זרק" בהטעיית גוף שלושה שחקני הגנה לצד אחד והשחיל בישול בין הבלמים. מדהים. 3:3.
ולחשוב שברגע האחרון חשבתי לוותר על ההגעה למשחק מרוב עייפות.
בפעם ה 12 העונה, אלופת התיקו עושה זאת שוב. גירוד עוד נקודה בדרך להישארות. עכשיו,
הכל תלוי רק באדומים החיפאים. זה ברגליים שלנו. תיקו בק"ש ישאיר אותנו מעל הקו האדום,
ללא קשר לתוצאת המשחק מעכו. זה ישאיר את המשחק האחרון (בבית מול בני יהודה הרוחצת בים, א.ע)
למשחק של להיות או לחדול. חשוב להזכיר שגם בשנה שעברה נותר לנו המשחק המכריע במחזור האחרון.
זה היה בבית, מול נתניה, שכבר נשארה בליגה. המשקולות היו כבדות ברגלי השחקנים אך למרות תיקו מאופס,
הגיעה הבשורה מהטרנזיסטור שהודיעה על ירידת הליגה של מ.ס. אשדוד. האם ניתן לגורל שוב להכריע?
האם נחכה שוב להתקפי הלב? ואולי פעם אחת, רק פעם אחת, "נגנוב" ניצחון חוץ,
שישלח אותנו לשבת מול הגלים עם אבטיח צונן ומתוק במיוחד.
לתגובות – asaf.inchy@gmail.com
הטור יפורסם ב"מעריב צפון-שרון" בסופ"ש הקרוב.
יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע