ביום ההיווסדות של מועדון הפועל חיפה, אשר חוגג היום מאה שנים להיווסדו כמועדון הפועל הוותיק בארץ,
מדבר שחקן העבר הבינלאומי יוחנן וולך על חוויות מהשירות הצבאי, מדוע נעלם ממשחק גמר הגביע וגם על ההכרות עם שחקני העבר השוער חיים לוין ז"ל והחלוץ שלום אביטן ז"ל.
ראיין וערך: יובל לב.
ערב טוב יוחנן, עד כמה יוצא לך לעקוב לאחרונה על הפועל חיפה ומאמנה רוני לוי?
"רוני הוא בחור רציני וגם היה שחקן מאד רציני, אבל גם הבנאדם הכי רציני זקוק לכלים מתאימים.
אני דיי מופתע לטובה. זה הרבה יותר ממה, שהיה אפשר לצפות מהכלים שיש לו.
זה נראה שהוא עושה עונה טובה בהפועל חיפה. רוני הוא סוג של פתרון ובמסגרת המגבלות הוא בהחלט עושה את המקסימום.
עדיין זה יפה שיש מישהו שמממן כמו יואב".
יצא לך לשרת במילואים או לבקר באזור עוטף עזה?
"עזה נחשב לאזור בעייתי עוד מבחינת הפלישתים בתנ"ך. לפני כשמונים שנה היו כמאתיים ישובים ערבים במרכז הארץ
והצבא גירש אותם במרוכז לעזה וזו חלק מהבעיה.
הייתי קצין במילואים עד שנת 2008 בגיל 63. כולם היו צעירים ממני ויש להם את העולם שלהם.
בשנת 2017 נסענו לעוטף עזה לטיול בתקופה של טרור הבלונים.
השמיים היו נקיים אבל ברדיוס של חמישה ק"מ לא היה אף חייל. היום אני מבין שהכל הפך להיות מנוהל ע"י אפליקציות ואלקטרוניקה,
אבל ההסתמכות הטוטאלית עליהם היתה בעוכרינו.
רמת החיים של כולנו עלתה בעשרים השנים האחרונות ואף אחד לא ציפה לאסון כזה".
יוחנן וולך (משמאל) לצידו של זאהי ארמלי. (צילום: רונן טופלברג יח"צ).
השבוע התבשרנו על לכתם של שחקני העבר השוער חיים לוין והחלוץ שלום אביטן, מה היתה ההכרות שלך איתם?
"השוער חיים לוין שמבוגר ממני בשמונה שנים, היה איתי בנבחרת ישראל באותו חדר בתחילת דרכי כשחקן צעיר.
הוא שיחק במכבי חיפה, כשהייתי ילד ואז הייתי איתו באותו חדר ואז התיידדנו.
היתה לו נפש צעירה. הוא עבד בזמנו באגד.
החלוץ שלום אביטן היה איתי באותו חדר, כשנסענו עם הפועל ב"ש לשחק במסגרת טורניר האינטרנטוטו.
הסיבה שהייתי איתו יחד, היא כי אף אחד לא רצה להיות איתו ביחד.
שלום היה שחקן מצויין, אבל דיי בעייתי מבחינה אישית.
היה סיפור מפורסם על אקדח שהוא ירה בו בחדר. זה היה יכול להיות סיפור טרגי.
הוא ירה וכמעט לא שמעו את זה,לכן זה נשאר בסוד המון שנים. הקליע נכנס במשקוף של החלון.
הוצאנו אותו, אבל החלון פנה לרחוב ומעבר אליו היה מגרש חניה. אם הוא היה יורה כמה ס"מ יותר גבוה, הקליע היה עלול לפוצץ את החלון,
משם עובר למגרש חניה והיה עלול לפגוע במישהו. זו כבר היתה יכולה להיות שערורייה גדולה בליאז'.
בזמנו הזמינו אותי בשב"כ להעיד והמאבטח נאלץ לעזוב את השירות. זה נשמר בסוד גם בתוך המשלחת.
היינו חמישה אנשים בחדר ואף אחד לא דיבר. 16 שנה אחרי פרסם את זה אחד העיתונאים
ומאז עושים מזה פסטיבל. מבחינה מקצועית היינו לא רעים.
בחוץ עשינו תיקו אחת והפסדנו 3:2 בליאז, כשהיינו יותר טובים מהם. להרטה ברלין הפסדנו 5 – 0, הבדלי הרמות היו שם הרבה יותר חזקים".
איזה חוויות אתה זוכר מהזכייה בגביע בשנת 1974 ומדוע לא היית שותף לזכייה המוקדמת בשנה 1966?
"באתי למשחק גביע בשנת 74 משירות מילואים. במשחק עצמו יוסי ליפשיץ נגח את שער הניצחון.
ישבתי אז בחורשת טל והשגחנו עד לאזור הר דב והתפקיד שלנו היה לפתוח שם את הציר.
סיימנו לאכול אחרי הזכיה בגביע ועד שחזרתי לחורשת טל היה 3 בבוקר.
ישנתי שעה יצאתי לסיור בוקר עם המאג ביד, כאילו לא זכינו בגביע.
בגביע בשנת 1966 הייתי שותף עד לשלב חצי הגמר. עליתי על אניה לפני חצי גמר במטרה לחפש את עצמי במערב אפריקה.
הבאנו עם האניה בולי עץ עד קונגו. אמנם הפסדתי את החוויה של הזכיה בגמר, אבל הרווחתי חוויה לחיים".
"בסך הכל התחלתי לשחק בגיל 12 בנוער של קרית ביאליק וסיימתי באופן פורמלי את קריירת המשחק שלי בקבוצה סינית בביג'ינג ב- 2011 בליגת חובבים.
למעשה שיחקתי 54 שנים כשחקן כדורגל. במסגרת העבודה הייתי טס הרבה למזרח הרחוק והדברים הראשונים שהייתי שם במזוודה
היו בגדי ספורט ונעלי כדורגל".
עונים על סקרי צרכנות מהמחשב או הנייד בזמן הפנוי ומקבלים כסף או תווי קניה BUYME. לחצו על הלינק להרשמה.
יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע