רן בן שמעון הוביל את הפועל חיפה לאליפות היסטורית מרגשת בסוף המילניום הקודם והשבוע מלאו לו 53.
לימים התברר שהתואר הזה יזכר גם כאליפות שהיתה יקרה מדי, בשל הטרגדיה שחווה המועדון.
כתבתי פרק מהלב על לכתו של רובי שפירא מהעולם גם בשל הרדיפה אחרי חלום חייו:
האליפות הכי יקרה שהושגה אי פעם בכדורגל הישראל היא האליפות של הפועל חיפה ב-99'. זו אליפות שעלתה, לדעתי, מעל 120 מיליון שקל בחישוב השקעתו בקבוצה בתשע שנים.
אבל הרבה יותר חשוב ומצער – זו אליפות טראגית, שוברת לב ואכזרית שעלתה בחייו של אחד האנשים הכי טובים שהכרתי – רובי שפירא ז"ל.
רובי היה מיליונר כמוהו יש רק באגדות. איש טוב לב, חם, נדיב, מבין ורואה את הזולת, יודע את מקומו, צנוע, לארג' ואוהב חברה.
מעולם לא הכרתי אדם שנתן ביד חופשית, בחופשיות ובטבעיות שכזו. שפירא לא סירב לאף בקשת עזרה, תמך בקבוצה ובסביבתה,
כולל מאות אלפי שקלים שנתן לאוהדים שהגיעו למשרדי המועדון וביקשו עזרה רפואית וכלכלית. הוא "לווה" כסף לאוהדים קשי יום.
הצדיקים שבהם ביקשו שההלוואה תירשם על פתק ושיהיה בה תאריך החזר. רובי הביט בהם ברצינות,
כתב תאריך על פתק ואמר: "אל תזכירו לי את זה, כשיגיע מועד ההחזר, אני אתקשר". שלושים וארבע שניות אחרי שהם הודו לו בדמעות והסתלקו, הוא קרע את הפתק וזרק אותו לפח…
רובי היה אהוב. היו לו עשרות חברים קרובים. המסיבות שאירח בוילה בדניה היו שם דבר בקרב הסלב'ס החיפאים. הוא בלט שם כשרקד וצחק,
בשמח החיים ובאהבה שנבעה ממנו בכמויות. היה לו חיוך נעים. איש עם המון כסף ללא גרם שחצנות וכוחניות.
מדי חודש המריא לניגריה, לפקח מקרוב על עסקי הקירור והדגים שלו. כששב לישראל, התמודד עם מיליון טלפונים של כתבי ספורט מקומיים וארציים שניסו להתקרב,
לגשש, להבין מי הוא בדיוק. הם שאלו למה הוא החליט ב-94' לרכוש את המועדון ומה גרם לו להשקיע סכומי עתק ששברו את התקרה בכדורגל הישראלי.
לי הוא תמיד נראה איש קסום. בכל שיחה או פגישה איתו רק התאהבתי והוקסמתי יותר ויותר. כשראיתי אותו יוצא ממרצדס הספורט שלו, עם הגה קטן מעץ,
מפריח עשן סיגר, פרגנתי לו ולאהבת החיים שלו. הוא לא חיפש להוציא לך את העיניים, לא השתגע על חשבון איש, דיבר בגובה העיניים.
גם כאשר בעלי קבוצות אחרות תקפו והאשימו אותו בפריצת גבולות השכר בכדורגל הישראלי, הוא שתק, המשיך בדרכו בעקביות, לא ירק אש בחזרה.
מלבד השקעה עצומה ישירות במועדון, רובי היה שם כדי לשלב על הדרך אנשים שאהב, נתן להם להתפרנס. הרשימה ארוכה,
אני לא רוצה להזכיר שמות בגלל שלא ביקשתי מכולם את רשותם. אספר לכם שאמא שלי קיבלה ממנו ג'וב ניהולי ביציע הכבוד של המועדון.
הוא נהנה לראות אותה משקיעה שם אנרגיה והתלהבות לטובת אורחיו ושמח לשפר את מצבה הכלכלי תוך כדי.
הפועל חיפה הייתה בשבילו אובססיה, הוא סבל ממנה לעיתים קרובות, אבל לעולם לא נשבר. בשנותיו הראשונות במועדון, הוא הקשיב לעצות לא טובות,
אנשים בתוך המערכת גרמו לו לשפוך סכומי כסף מופרזים על שחקנים שלא היו שווים מחצית הסכום. הוא רכש מאות שחקנים,
חלק מהעסקאות נבעו מחוסר הבנת כללי המשחק. הוא שילם ביוקר כדי ללמוד, לרוב ידע שמנצלים אותו, אבל החליט שלמען המטרה, אליפות להפועל חיפה, הוא יספוג.
הוא היה נדיב, נתן קרדיט לסוכנים, למאמנים. רבים ניצלו את התמימות ואהבת האדם שלו,
ביניהם גם שחקנים שדאג להם והם קנו דירות והחזירו אהבה רק כשזה שירת אותם. הרבה אנשים בתחום הכדורגל אכלו מידיו ופירשו את הנדיבות שלו בדרך מכוערת.
שוחחתי עם רחל שפירא, אלמנתו, אישה אדירה שאני מעריץ. היא סיפרה: "האליפות הזו הייתה יקרה מדי. היא לקחה ממני בעל,
לקחה משלושת ילדינו אבא נהדר. החברה איבדה איש נפלא שעזר ועשה רק טוב. כשהוא התאבד חשבתי שבשבילי נגמר העולם.
לאורך השנים רובי קלט שאנשים מנצלים את טוב ליבו, הא לא טיפש. הוא היה לארג' ואמר לי שאם יש כאלה שמרוויחים מהצד לפרנסתם, הוא סולח להם.
כל זמן שהיה לו כסף וזה שירת את המועדון – הוא הבליג ושקע בתוך מרוץ מטורף וברדיפה אחרי מטרה גדולה מתוך שליחות לפעול לזכר אביו ואחיו.
הפועל חיפה גזלה את תשומת ליבו מהעסק. לעיסוק בהפועל חיפה יש חלק מרכזי בסוף הכואב הזה. הפצע בלב יישאר לי ולילדים תמיד, אי אפשר להתאושש".
וכל הזמן הזה עמדו ילדיו שאותם אני מכיר היטב, בפרץ. הם נהנו מאבא נהדר, תמכו ועודדו את האדומים. שלושה ילדים טובים, חרוצים, צנועים,
קיבלו חינוך נפלא. שום סממן עושר חיצוני, שום גרם אחד של יוהרה. ליאם, הבכור, עושה קריירה דומה לאביו, בעסקים דומים באפריקה. שתי הבנות בכיוון אחר לגמרי.
רחל שפירא – אלמנה צעירה מדי. לא הגיע לה לפרק משפחה בצורה איומה שכזו. אישה שכל גבר מאחל לעצמו. יפה, כריזמטית, לב ענק.
היא פופולארית מאוד בכרמל, קנתה את מעמדה בחיפה בזכות. תמיד התנדבה, תמיד ראשונה ליזום פעילות חברתית ולתת. חכמה, רגישה ואינטיליגנטית מאוד.
איבדה את החצי השני שלה כשהוא בסך הכל בגילי כיום, 51. בלתי נתפס.
הייתי שם בלילה ההוא, אני זוכר את התמונות, דצמבר 2001. עשרות בודדות של מקורבים, אוהדים וסקרנים מתקבצים ברחוב חוף השנהב בשכונת הפאר החיפאית.
שקט שאפשר להשתגע, איש לא מדבר, כולם משפילים מבט, רועדים. אתה מבחין בחבר, קולגה, מכר – לא יודע אם להתקרב, לחבק, להנהן. מה אומרים?
מה עושים? מה היה רובי בשביל כל אחד מאלה שהגיעו לתת כבוד מחוץ למבנה?
אמא שלי דחפה שנלך לחבק את רחל. הייתי בבית שעתיים, בלילה שבו רובי וויתר על חייו. הסתכלתי על רחל והילדים ונשבר לי הלב.
האיש המצויין הזה עולה לי בראש אחת לשבוע מאז. כמו אבי רן ז"ל, שכן ושוער אדיר שהכרתי מילדות, גם רובי זו טרגדיה שקשה לי להתאושש ממנה.
במהלך השנים דיברתי עם רחל פעמים רבות. כשנפרדנו, תמיד נותרה לי בלב תחושה של זעם, תסכול, חוסר צדק והמון חוסר אונים.
את כתבת האליפות ההיסטורית הזו, אני רוצה להקדיש לזכרו של האדריכל הראשי שלה – רובי שפירא ז"ל. זה האיש שהכי לא מתאים לשים את האותיות האלה – ז"ל, ליד שמו.
הפועל חיפה הוקמה ב-1924, חיכתה 70 שנים עד שיבוא המשיח שיגשים חלום בלתי אפשרי. רובי, בנו של חבר הנהלה בקבוצה,
אח לאוהד שרוף שנפטר ממחלת הסרטן, נשבע להביא אליפות ולהגשים חלום משפחתי. הוא עמד בכל מילה שהבטיח.
רובי הביא איתו למועדון חידושים, פולקלור וחיים. הוא עיצב סמל חדש – כריש כחול בעיגול אדום, הפך את מסעדת "ח'אלד עדווי"
הנהדרת בנווה שאנן למעוז הבית. שם הקבוצה אכלה ופגשה בתפריט מנת "עוף ג'ובאני".
סלבריטאים שלא ידעו שיש כזו קבוצה בליגה, התחילו לפקוד את קריית אליעזר: אורלי ויינרמן, רנא רסלאן – מלכת היופי הערביה הראשונה,
חיפאית מוואדי ניסנס. טל פרידמן, נירו לוי ואחרים שכבר היו אוהדים התחילו להאמין.
ביניהם אנשי תקשורת ואומנים מובילים: אבי מלר, מודי בר-און, ניר קיפניס, נתיב רובינזון, ניר פרידמן.
עונת 1998/9 הביאה לנו אלופה מוצדקת מאין כמותה. יצא לי ללוות מקרוב את העונה ההיסטורית הזו של הפועל חיפה.
שידרתי ברדיו המקומי – "גל בטוח" את כל משחקי הבית שלה.
זה קרה די בטעות, בהשראת חבר קרוב עם לב עצום שאותו אהבתי אהבת נפש. הוא שיחק עונה אחת כשוער מחליף בהפועל חיפה, עופר קרן ז"ל.
עופר היה שובב, חכם, חוש הומור משובח, חולה ספורט ואיש מפרגן שלרוב שם את טובת האחר לפני זו שלו.
לעיתים הוא הסתבך בהבטחות מופרזות שנתן כדי לשמח. עשה הכל מתוך רצון טוב. מותו ריסק אותי.
בכל אופן, עופר שאל אם אוכל לסדר לו להיות פרשן בתוכנית ספורט. נהגתי לתחנת הרדיו המקומית בחיפה, שעד אז שידרה רק שירים ודיווחי תנועה.
סיפרתי לבוס הגדול – שמואל טל על הרעיון של עופר. הוא הציע שנשדר בשבתות את משחקי קבוצות הכדורגל החיפאיות, "קול ישראל"
החזיקה בזכויות השידור וזו הייתה תחנת בת שלה. טל ביקש שאנסה לשדר כדורגל, שקרן יפרשן לצדי.
עד אז שידרתי דיווחי תנועה. לעצמי שידרתי כדורגל כשרצתי כילד בין ממטרות קריית אליעזר בועט לשער דמיוני, בין שני עצים,
בו עמד יאיר מזרחי, שכן של סבתא שלי וחבר ילדות משמעותי.
האתגר הלהיב אותי והסכמתי לנסות. בדיעבד, אלו היו שנותיי היפות והמרגשות ביותר. לשדר משחק שלם של כדורגל ברדיו – הוציא ממני את המיטב שבכישרונותיי.
אני חושב שזה מה שעשיתי הכי טוב בחיי.
צילום: יוסי שקל.
אני בכלל גדלתי בתוך מכבי חיפה. אבי שחקן עבר מפואר במועדון – דני (שמילו) רום, אני שידרתי את תוכנית הדגל של מכבי חיפה ב"ערוץ הקבוצות" שהשיק יעקב שחר.
הנחיתי את רוב הצגות השחקנים הקדם עונתיות ואת משחקי וטקסי האליפויות. הייתי ירוק ממש, אבל שבוי בכמה גורמים: הייתה לי היכרות קרובה עם משפחת שפירא,
הייתי שכן וקרוב מאוד למאמן-אלי גוטמן, הייתה חברות עם משפחת בסיס, אהבה גדולה לפיזיותרפיסט המנוסה-דובי שטיין,
עשרות שעות של כדורגל במגרש ואהבת נפש למאמן הכושר – דרור שמשון. הייתי מכביסט-כרמליסט שבתחילה השלים עם העונה האדומה,
אחר כך הסתקרן ממנה, ומהחודש השני לעונה – התלהבתי, נכבשתי והוקסמתי. ממש נהניתי לשדר ולחוות את ההיסטוריה בהתגשמותה.
לא מבין עד הסוף איך זה קרה, יש לי רק זיכרונות טובים, רגעי אושר מהעונה הזו. לא יכולתי לשנוא את היריבה העירונית,
שעמדה על סף היסטוריה והציגה קבוצת כדורגל אדירה. מכבי חיפה הייתה רחוקה, סיימה 11 נקודות מאחורי הפועל בטבלה, אולי זה הקל עליי.
הכתבה הזו נכתבת באהבה והערצה להפועל חיפה מודל 1999.
הקבוצה הזו הציגה עליונות על פני כל יריבותיה בכל משחק. לא היה כאן שום דבר מקרי, שום ניצחון שהושג בגניבה.
אלי גוטמן ישב בבקרים ב"קפה נטו" על ציר מוריה בכרמל עם החבר שלו פליקס נעים, מוח כדורגל ושחקן עבר מצויין בליגות הקטנות.
גוטמן הגיע בעונה הזו לשיאו. הוא חזר מעונת גביע בבאר שבע מצוייד בלירון בסיס ובג'ובאני רוסו. גוטמן תכנן, בנה והקים מערך טקטי מושלם ברצינות,
ביד אומן ותחת המשמעת הגרמנית שכל כך אפיינה אותו. הוא הזיז את גרייב מעמדת החלוץ האפור וסידר לו תהילת עולם כמגן שמאלי,
העדיף את אורן ניסים על פני חלוץ זר לתדהמת הקהל. גוטמן עשה אלכימיה בסגל מאוזן, וותיקים שבשלו לצד צעירים נלהבים,
שחקנים שחיפשו את המדרגה הבאה עם כאלה שאיש לא ציפה שיתפוצצו. והיו לו שני זרים – מהגדולים ששיחקו פה.
שחקני הסגל הזה היו נפלאים:
:
דודו אוואט בשיא תפארתו. אמיץ, אתלט על, יוצא כקמיקזה באחד על אחד. שישה משחקים רצופים הוא לא ספג בתחילת העונה, 584 דקות בלי גול חובה!!!
רן בן שמעון – ליברו חכם בעונת השיא שלו בקריירה. בן שמעון הנהיג את הקבוצה. הוא הבין את המשחק טוב מכולם, ידע איפה להתמקם,
מסר כדורים על 40 מטרים בדייקנות של צלף ב"פאודה". רן היה ליברו מהסרטים ודמות מושלמת בחדר ההלבשה. וכדורי העונשין שבעט?
כל אחד יותר מרגש מהשני, כל ירייה – בינגו. ומחוץ למגרש – איש מקסים, מלא כריזמה, פרטנר נפלא לשיחה ולטניס.
אלון חלפון סגר חלוצים מרכזיים במהירות ועוצמה. שקט, מסור, שיחק למען הקבוצה. הוא הבין את תפקידו והיה חלק משמעותי במסע האדום.
גוטמן הרכיב מערך שבו כיכבו שני המגינים. השילוב הזה היה קטלני, מדהים ומושלם. עופר טלקר, שקרע את חדר ההלבשה בחוש הומור משובח,
הפיק מרגליות מצד ימין. שחקן אדיר. טכני, מהיר, חכם, משתלב בהתקפה בדייקנות, מרים נכון, מכדרר מצויין, 7 שערי ליגה למגן ימני, אתם מכירים עוד דבר כזה?
אה כן, יש עוד דבר כזה. בדיוק כזה. נג'וואן גרייב. מגן שמאלי ברמה עולמית שהגיע מייד לפרמייר ליג, כבש אותה הכמות, 7 מצד שמאל.
גרייב מינף את העמדה החדשה לשלימות של תנועה, אתלטיות, פיזיות וכדורגל עילאי. המהירות שלו הייתה פסיכית. כשבן שמעון שלח כדורים לשטח הפקר,
גרייב יצא מהמקום כמו רוח, השיג מגינים שהיו 15 מטרים לפניו. לא ראיתי שחקן מהיר ממנו בכדורגל שלנו. כל פריצה לרחבה הסתיימה בגול,
בהכשלה שלו לפנדל, במסירה אדירה לרוחב. שחקן מדהים בעונה אגדית. במשחק חוץ אחד של אמצע השבוע בבית שאן,
ראיתי אותו נוגח שער ניצחון כשהכל היה ממש תקוע וקשה. גרייב, איש מקסים, שקט וצנוע. מדבר מעט – אחד המגינים השמאליים הכי טובים שראיתי בחיי.
עמי אזולאי – חבר טוב שלי מבית שאן ובלם אדיר ורמי עזיז תרמו להגנה מהספסל.
והקישור… איזו חגיגה! גוטמן הציב שם חמישה שחקנים שונים אחד מהשני בכל המובנים. שונים בתפקיד, בצורה בה הם משחקים והכי שונים בתור בני אדם.
זה התבשל בסיר אדום לתרכובת נדירה באיכותה.
אוליאנוב הוא מהקשרים הזרים הכי טובים שראיתי. קשר 50/50 בעל שליטה נהדרת בכדור. מחלץ כדור, כדרור ברזילאי, מסירה ממש טובה.
עשה עבודת קודש במרכז המגרש. אוליאנוב זה זר של פעם בדור. מושלם מבחינת כדורגל, נהדר כאדם.
אורן זייתוני – ה"גווארדיולה" של גוטמן. בשקט ובאחריות עשה את אחת העונות הגדולות של קשר אחורי בישראל. הטיימינג והפלייסינג היו מושלמים,
תמיד עמד במקום הנכון, תמיד הגיע בזמן. החייל האפור הכי נוצץ שראיתי. מתקל, חוטף, חוסם, ומוציא פס ראשון קדימה. מלך מרכז השדה.
כשעזב בסיום העונה למכבי תל אביב, פגשתי אותו בחתונה של לירון בסיס. היה לו מבט עצוב בעיניים, הוא עשה טעות של קריירה.
גוראן מילנקו השלים מצויין את התפקיד של 50/50. הוא היה חזק ומהיר בצורה קיצונית. כשכבש, אלה היו שערים למוזיאון א
חרי דהרה של 50 מטרים בריצה עם צעדים גדולים שאיש לא הצליח למנוע. השער נגד בית"ר ירושלים היה אבן דרך חשובה בכיוון התואר.
וג'ובאני… אחד משלושת הזרים הכי טובים ששיחקו בישראל אי פעם, יכול להיות שהוא הטוב בכל הזמנים. כושר גופני עילאי, תנועה בלתי פוסקת.
הבנת משחק מקסימלית וטונות כישרון. הזר הקרואטי הזה היה יותר ישראלי מכולנו יחד. שובב גדול, יפה תואר, רזה מאוד,
אתלט על וסקורר משובח שתרם 13 גולים לעונה הזו. קו ימין היה שלו לגמרי, קוסם של מגע עם כדור, אליל האוהדים והאוהדות.
איש מצחיק ומוטרף שהפך לסלב וקאלט בארץ. אבל קודם כל הוא היה שחקן כדורגל פנומינאלי. נסעתי איתו ועם חברו החלוץ הסרבי,
סרג'ן צ'ולקוביץ' לסוף שבוע בקלאב מד אכזיב. היו שם 2200 איש וראית רק אותו…
ובקו שמאל, אם חשבתם שהמהירות של גרייב מספיקה? קבלו את לירון בסיס. החלוץ הזה בעל הגוף המושלם (רן בן שמעון גילה לי שבמקלחות,
שחקנים צפו בו בקנאה) והכוח המתפרץ האבסולוטי פשוט חרך כל התנגדות. הוא היה פיזי במידה שלא תיאמן ומהיר בצורה חריגה. בסיס ידע לכבוש,
שם 7 גולים ולחץ על בלמים בצורה שגרמה לי לרחם עליהם. כשמגינים שמעו אותו רומס דשא ומתקרב, הם חיפשו להיפטר מהכדור. הוא היה כל כך חזק,
ממש עטף ושדד אותם. וכשהוא הלך קדימה, אתה יכול להתפלל, רק להתפלל. זה כל מה שנשאר לך לעשות נגדו.
חג'ג' ובן מרגי, חייל של המועדון, שחקן עם רגל שמאל מצויינת, מסור ונאמן, השלימו את תמונת הקישור, נתנו דקות חשובות.
ובחוד – חיפה שיחקה עם חלוץ שנראה ממבט ראשון כאנדר דוג. איש לא הבין איזה מן מחליף מצא גוטמן לשי הולצמן שנסע לאוסטריה.
אבל כמו כל החלטה שלו, גוטמן יצא גאון גם הפעם.
אורן ניסים הוא רוטוויילר. גבוה, חזק, עקשן, חרוץ, שחקן של מאמן. גוטמן שלח אותו להתנפל על בלמי היריבות כדי שאלה לא יניעו כדור בחופשיות.
ניסים הסתער, דרס, רמס, נתקל ופירק כל מטרה. על הדרך הוא הוכח כיעיל ברחבה, בעל משחק ראש מצויין ונחשו מי הבקע שער אליפות במחזור 27?
יוביץ' ואילן טל נתנו דקות מהספסל.
את הקייץ שלפני העונה ההיא, הפועל העבירה בסיבוב אינטר-טוטו קצר ומאכזב. אבל אז התחילה הליגה ובמחזור הראשון 0:4 על ראשל"צ, תוצאה שתשוב על עצמה גם בסיבוב השני…
תיקו 0:0 בדרבי הוביל לניצחון חוץ על ה. ים ולמקום בפסגה, לאחר 3 מחזורים. הפועל חיפה לא תיפרד מהמקום הזה יותר.
המחזור ה-11, שינה את ההיסטוריה. סימנים מוקדמים הפכו לתגלית נפט של ממש. הפועל חיפה אירחה את בית"ר ירושלים למשחק קריטי.
הפסד ירחיק את הירושלמים סופית מתמונת התואר. ניצחון, והכרישים ממריאים לשבע הפרש מה. פ"ת.
איזה משחק מטורף זה היה. עופר שיטרית מצד אחד ובן שמעון מצד שני זעזעו משקופים. יוביץ' שפתח בחוד האדום נגח לקורה.
גם אילן בכר בדק את מצב הקורות של אוואט.
פתיחת מחצית שניה. גוראן מילנקו, קיבל כדור שלושה מטרים בתוך מחצית המגרש האדומה. הוא הרים ראש וקרא נכון את התמונה.
מילנקו הפעיל מנוע והתחיל לחתור למגע. שלושה קשרים בצהוב-שחור נשארו מאחוריו,
הוא התפתל ביניהם נחוש ושחרר מ-22 מטרים בעיטה אדיר ששרטה בלם וקבלה קשת, לפינה הקרובה של קורנפיין. גול גדול במשחק גדול, 0:1 לחיפה.
בית"ר הזעיקה את ניר סיביליה ששיחק רק 4 משחקים באותה העונה. סקורר זה סקורר, סיביליה השווה.
בדקות האחרונות הגיעו בסיס ושיטרית למצבים טובים ברחבה, השוערים היו בשיאם.
דקה 94, שישים שניות לסיום תוספת הזמן. ראיתי את המהלך הזה יותר ממאה פעמים. רוסו חטף כדור במרכז המגרש, מסר וקיבל בחזרה.
הוא עמד בקו ישיר למרכז השער, 30 מטרים מהמטרה. רוסו המבריק והבלתי צפוי הרים מבט תכול עיניים
והפגיש כדור ונעל במידה 44. האצטדיון דמם, זה היה המהלך האחרון במשחק.
שכנות שגרו מסביב לאצטדיון חשבו שניתקו לכדור הארץ את הווליום, ציפורים התביישו להסתכל, חיפה כולה עמדה מלכת,
מקבצי נדבות בטיילת של השכונה העייפה והזקנה הזו – החרישו מתוך כבוד.
הכדור של ג'ובה הסתחרר באוויר, מחשב בדייקנות את עמדת המוצא של קורנפיין-שוער בית"ר. כשפיסת העור משולבת גומי נחתה מטיול בעולמות רחוקים,
היא ירדה היישר לפינה הרחוקה והגבוהה של השער. רשת זזה, אדמה רעדה, העולם כבר לא יהיה זהה למחרת. 1:2 להפועל חיפה. רק מחזור 11 אבל נפל דבר.
זה לא היה סתם גול ניצחון דרמטי במשחק עונה, זה גול ששווה ניצחון ליגה תשיעי ברציפות, מהלך שסימן ווינריות, גאווה, אמונה, ביטחון של אלופה.
גוטמן אמר אחרי המשחק: "אנחנו בשלים השנה ויש לנו ווינר גדול – רוסו".
הכרישים בעלי לסתות הברזל המשיכו משם לפרק את כפ"ס 0:6, צברו 35 מתוך 39 נקודות ליגה אפשריות, הורידו את ליגת העל על הברכיים.
הניצחון בדרבי החיפאי, מייד בפתיחת הסיבוב השני, יצר פער בלתי נתפס. תשע נקודות הפרש ממכבי חיפה ו-11 מבית"ר במחזור 18. הסיפור גמור.
ברוכים הבאים למשחק האליפות, מחזור 27, הפועל חיפה מארחת את מ. ת"א. 17 אלף צופים בזירה, כולל שרה אנג'ל.
רובי שפירא ואלי גוטמן לבושים בחולצות לבנות-אופנתיות מארחים את מי שהיה שם, עם אותה מטרה רק כמה עונות לפני כן, אברהם גרנט.
לאלוהים יש דרך משלו לשחק כדורגל. באותו אחר הצוהריים הוא החליט להתחפש לאורן זייתוני. הקשר האחורי החולוני, לא כבש אף גול במהלך העונה,
תמיד נותר מחוץ לכותרות, למרות העבודה הנפלאה שעשה בתוך חדר המכונות של האימפריה.
אבל המשחק הזה היה כולו זייתוני. קוביקה ירה ראשון לאורחים. זייתוני התחיל להרגיש תחושה שונה באצבעות של הרגליים והלך לבדוק אם זה נכון.
הוא שיגר בעיטה אדירה 25 מטרים אלכסונית משערו של אוברוב. הכדור הלם בקורה הרחוקה וצלל לרשת 1:1.
אני זוכר את רובי מחייך ומצית סיגר ואת לירון בסיס שיעבור בסיום אותה עונה למכבי תל אביב ויעשה טעות איומה,
מנהל שיחה ערה עם אוברוב בתיבת החמש, שניהם מנתחים את הגול.
זייתוני הבין שקורה פה משהו מוזר. הוא פרץ שוב מימין, חתך לרוחב וכשהגיע לאמצע קו 16 המטרים, ממש מול השער,
לחש לעצמו: "תשמע אורן, זה יום משוגע, תבעט בשמאל, מה כבר יכול להיות?".
הכדור התגלגל לקורה הקרובה, נישק אותה והחליט שוב לקפוץ פנימה. יציעי האצטדיון קרסו, אנשים בלעו גדרות,
שרה אנג'ל קיבלה קלוז אפ בשידור ישיר. 1:2 הפועל חיפה.
כולם הבינו שאלוהים בחר בזייתוני, ארגן לו את הבמה, הפיק לו מופע סולו. כפיר אדרי החזיר את כולם למציאות ואיזן 2:2.
גם עמרם מצנע, ראש העיר, שקל לגלח את זקנו בייאוש.
ואז, רבע שעה לסיום, שני הפועלים הכי שחורים בקבוצה, אלה שאיש לא יזמין לתוכנית אירוח בסיום העונה, שיתפו פעולה במהלך אליפות.
זייתוני יקפיץ כדור בטאץ' של פסנתרן עילית. אורן ניסים שבדרך כלל יש לו סיבוב של סמי טריילר (חצי קדימון), יזנק לעמדה מול בלם צהוב,
יסתובב במהירות ובחן של רקדנית בלט עדינה, ילטף כדור בימינו כלפי הפינה השמאלית.
יה אללהההה. 2:3 שהוציא אנשים מדעתם. תסתכלו ב"יו טיוב" על התגובה של הבוס ביציע. כמה הקלה, איזה חיוך של אושר.
הרגע הכי שמח בשבע שנים מותחות ומאתגרות.
אלפים פרצו לכר הדשא ועמדו ממש על קווי המגרש. אי אפשר לשחק ככה. אבל השופט, דני קורן הבין שלהפסיק משחק שש דקות לסיום במצב כזה,
יהיה סוף העולם. השחקנים שיחקו דקות ארוכות כשאינם רואים את קווי המגרש, הכדור לא יכול לצאת החוצה כי הוא פוגע באנשים שהצטופפו לאורך ורוחב של המתחם.
שריקה, מסך, היסטוריה.
הפועל חיפה קבעה מספר שיאים באותה עונה. מספר הניצחונות (22), מספר ההפסדים הנמוך (3), מספר הנקודות (71),
אחוזי ההצלחה (78.9%), שערי הזכות (66), הפרש השערים (43) ורצף הנצחונות-9.
כוכבי אצטדיון קריית חיים המיתולוגיים ריחפו שם ברוחם. אוהדים דומעים נזכרו וקידשו את השמות: איציק אנגלנדר ענק וקוסם כדורגל,
שהיה שנים רבות יו"ר, בני אלון היפה עם העיניים הכחולות וחכמת המשחק שהיה חלוץ מרכזי מעולה, אבה גינדין הגרזן בעל טילי הטומהוק,
יחיאל המאירי שוער עצום, אברהם גינצבורג אל הכדורגל הגדול, מלך הגולים 1957, שלמה לוי בעל בעיטות המספריים המרהיבות שהיה מלך הגולים בתחילת הסיקסטיז,
זלטקו צ'ייקובסקי מאמן-שחקן אדיר שהיה בין הכוכבים הגדולים באירופה בזמנו, ויקטור יאנג, רובי יאנג – אחד משלושת שחקניה הגדולים של הפועל חיפה בכל הזמנים,
קיצוני שמאלי גדול גם בנבחרת, חזק ומהיר אין קץ, יאנגו סימנדיריס, דוד גביזון, גדעון גולדנברג, מרדכי פיקר,
האחים ליפשיץ שני חלקים בלתי נפרדים מהפאזל שהביא את המועדון לגביע המדינה הראשון, שלומי שטיקר הפליי-מייקר האדיר,
רונן רוקמן שרץ יותר מהר ממה שמותר בחוק, יוחנן וולך הבלם הקשוח, ליאון גרוס, בניש, בנדט, בוני, אינצ'י התחבולן, אהרון כהן, מאיר אילוז, בומה,
יהודה דוד, עצמון, רזון, קיוביק, קירשנר, יחזקאל, קאופמן, פטיטו, יוסי עמר, רוני מלכה, שמחה אורן, גיורא אנטמן שוער אדיר,
וגם הקפטן והקשר האחורי הגדול מכולם בכל הזמנים-טל בנין שרובי היה וי אי פי בחתונה שלו.
זה סיפורה של אליפות נהדרת, שמחה, מוצדקת, היסטורית.
אותו סיפור ממש הוא טראגי, מכעיס, נורא.
משם – הפועל חיפה המשיכה לסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות.
בין מילות שיר האליפות, בולט משפט: "אדום עולה, עולה ופורש כנפיים, אדום עולה – רובי בשמיים". מטורף!
מי שהכיר את רובי שפירא לא ישכח. הוא ארץ ישראל היפה, סמל לאהבת אדם ומצויינות. היום בו הסתלק הוא יום שחור מאוד,
לא רק עבור אוהדי הפועל חיפה, אלא עבור כל אוהבי האדם.
ובתוך המסע המטורף הזה היו רגעים של אושר, של נחת. מנחם לדעת שרובי הצליח להביא את מפעל חייו ליעד הנכסף.
וגם היו שם חברים ועובדים נאמנים ששמרו עליו ונתנו לו אהבה כמו אפרים גבאי ואבי קאופמן. לאלה-הפועל חיפה הייתה ועודנה תמצית חייהם.
הם אהבו את רובי והיוו קרן אור אנושית בתוך הכאוס הנצלני שמסביב.
תודה רובי על כל מה שנתת, על מאות רגעי אושר. נזכור את החיוך היפה שלך, את שמחת החיים ואת הלב העצום.
מעטים האנשים שזכו לשמח כל כך הרבה אחרים. פשוט תודה.
תמונות מצורפות
יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע