"סיפורי פנדל"

• 29 בינואר 2015
• בתוך כללי

השבוע כיכבה הנקודה הלבנה במספר שערוריות שיפוט, שחקן ומאמן העבר גליל גלסברג, אשר היה ידוע כפנדליסט מוצלח,הגיע למסקנה ברורה.

מעשרות בעיטות 11 מ' שבעטתי במהלך הקריירה, רק שתיים הוחמצו. הייתי בועט פנדל בבעיטת פאס שטוחה צמוד לקורה השמאלית, ולשוער לא היה סיכוי להגיע לכדור.
במקרה הראשון נפסקה בעיטת עונשין לזכותנו, הנחתי את הכדור על הנקודה, ואז ניגש שחקן היריבה ודרך על הכדור בחוזקה ושיקע אותו בבוץ.
ביקשתי לחזור ולהניח את הכדור כראוי, אבל השופט אסר זאת עלי. כאשר בעטתי, הרגשתי התנגדות קלה, סובבתי את כף הרגל מה שהסיט את הכדור לקורה.
במקרה השני בעטתי לשער, השוער הדף וניסיתי להגיע לכדור החוזר. השוער הספיק לקום, וזינק על הרגל המושטת מה שגרם לפציעה חמורה שלמעשה הביאה לסיום הקריירה.
כאשר ראיתי את בוזגלו בועט לשמיים, אחרי ה"טיפול" של קמארה בנקודה הלבנה, קיבלתי חיזוק להחטאת הפנדל שאני בעטתי.

לאחרונה ישנו ריבוי מקרים של טעויות באיבחון עבירות, שגוררות פסיקה על כדור עונשין לחובת העבריין, או כרטיס צהוב למתחזה. מכאן ההסכמה הכללית "שפעם אתה בצד הנפגע, ופעם אתה בצד המרוויח". כאשר מגיעים לפסיקה כמו זו של שמואלביץ בשבת, זה כבר סיפור אחר. יש לקוות להחלטה אמיצה של בין הדין, שלא תמנע מהפועל נצחון שהושג כחוק.

מצפיה במשחקי הגביע השבוע, אפשר להגיד, כי משרד הבריאות יכול להכריז על מגפה חדשה. ריבוי המקרים של אי אבחנה במצב הכי עדין במשחק הכדורגל –"היה או לא היה", פנדל כמובן, מחייב בדק בית רציני, שלא לומר טלטלה באיגוד השופטים. מראשית השבוע אני מרכז דוגמאות חיות להחלטות שיפוט שגויות, שחורצות לעתים גורלן של קבוצות לשבט או לחסד. כשהתופעה קיימת בליגות הנמוכות, זה פחות קריטי מאשר במפגשים בין קבוצות הצמרת של הכדורגל שלנו.

קובאר מזנק בדו קרב הפנדלים בגביע המדינה. (צילום: אדיר נמרוד כץ)

אם לא היה לנו מספיק מהמקרים של הזמן האחרון, הגיע המשחק בין מכבי חיפה לקריית שמונה בגביע, בו שוב השופט גנב את ההצגה, וסיפק הוכחה ניצחת שהתופעה הפכה למגפה, למרות שהפעם היה איזון בין הקבוצות.
אני מכיר את הטענה שגם השחקנים טועים וגם הניהול לא תמיד משובח, אבל אי אפשר להתעלם מהצורך לבדיקה מדוקדקת של חוסר אחידות בשיפוט,הגם שסביב הרחבה יש נוכחות של שלושה שופטים.

מנסיוני כשחקן ומאמן משך עשרות שנים, טענתי בכל פורום שעסק בבעיות שיפוט, שרצוי, כי שופטי הכדורגל יבואו מרקע של כדורגלן, כזה שחווה על בשרו את המשחק הגברי, ויודע לאבחן מתי נעברה עבירה,ומתי יש הצגה.
למרבה הצער, לשיפוט מגיע הנער כברירת מחדל, אחרי שלא מצא מקום בקבוצת כדורגל, ושחקנים שפורשים ויש להם תכונות יסוד, מעדיפים להפוך למאמנים,שם התמורה הכלכלית מובטחת, ואין צורך לעבור מסלול חתחתים בליגות הנמוכות, תענוג שאפשר לוותר עליו בקלות.

נראה שקלעתי לדעת גדולים. כותרת במדור הספורט של "ידיעות" מהבוקר: "בעקבות רצף הטעויות: השופטים עשויים להיעזר בפסיכולוג."
אולי צעד קטן בדרך לבדק בית רציני.
עדיין אין החלטה לגבי התוצאה הסופית במשחק.
מנסיון העבר, כל החלטה שלא תייטיב עם מכבי פתח תקווה – תיתקל בקשיים.

גליל גלסברג