הכוכבים האדומים שזהרו לרגע בשמי הכרמל

טור מיוחד של עיתונאי הספורט ברק רום על מספרי ה – 12 של הפועל חיפה בשנות ה – 80 וה – 90 אלי בן אמו ולירון בסיס. קריאה מהנה.

הפועל חיפה הוא מועדון הפועל הראשון בישראל ובמשך שנים רבות היה המועדון הבכיר בעיר הכרמל. זה התבטא באליפות אחת, שלוש זכיות בגביע הטוטו והנפת ארבעה גביעי מדינה.

לאורך השנים שיחקו בהפועל חיפה כמה כוכבי ענק תוצרת בית. הבולטים ביניהם היו רובי יאנג – קיצוני חזק ומהיר בסגנון אנגלי,

יצחק אנגלנדר עושה המשחק האצילי, האחים ליפשיץ, טל בנין – הקשר האחורי הכי גדול בתולדות המדינה, רונן רוקמן חלוץ הסופה,

גיורא אנטמן השוער הענק ובשנים האחרונות – בן בסט, ורמוט ופלקוצ'נקו.

אני מחפש סיפורים פיקנטיים והיסטוריים שיסייעו לבני הדור הצעיר לזכור את אלילי המשחק הכי מיוחדים, הכי צבעוניים. היום אעסוק בשני מספרי 12 של המועדון הזה.

צילום: יובל לב.

1. אלי בן אמו – אלי בן אמו היה חלוץ נפלא. השחקן הזה החזיק בכל התכונות הנדרשות כדי להיות שחקן בולט בכדורגל הישראלי.

בדומה להרבה סיפורים אחרים, גם במקרה של בן אמו, זה לא הספיק כדי למצות את הפוטנציאל.

הראש והגוף לא תמיד פעלו בסנכרון. כשהייתי חייל הוא היה מאורס לקצינת הקישור שלי, חגית שיקמן. איך שהוא, לא היתה חתונה…

בן אמו שחק בהפועל חיפה 7 עונות, לצערו את רובן בליגה השניה. הוא כבש 28 שערים. בן אמו ניחן בבעיטה זהה בשתי רגליו.

היה לו משחק ראש ברמה גבוהה, הוא היה חזק ומהיר – אבל משהו בהתנהלות שלו, בבחירות שלו, תמיד עבד נגדו.

כשהגיע בן אמו לליגת העל, זה קרה במדי בית"ר ת"א, שם הכל לפתע התחבר. בן אמו שלט בליגה, ממש כך.

לצד ניסים כהן הגאון, ניסן כהן היעיל וירון כהן – אל הכדורגל, בית"ר ת"א הציגה לעולם חלוץ שעד אז שמעו עליו רק עכברי הברים בעמק האלכוהול שבקריות.

בן אמו כבש 12 שערים בחצי עונה והוליך את בית"ר ת"א לפסגת ליגת העל. 4 בראש, 4 ברגל ימין, 4 בשמאל.

ואיזה גולים!!! הקשתות מעל השוער, נגיחות לפינות הרחוקות, טילים בשמאל, גולים בימין ומכל זווית, יריות מהאוויר.

אימהות קראו לבייבי סיטר רק כדי להציץ בו יורד מהאוטובוס בדרך לאצטדיון,

עיתונאים טיפסו על גדרות כדי לגלות עליו פרט שלא יודעים, בלשים פרטיים סיירו בחיפה ובקריות כדי להבין מאיפה הוא צץ.

בן אמו נבחר לשחקן הסיבוב הראשון ועשה דרכו לנבחרת הלאומית. ואז, תמיד אצל בן אמו יש ואז…

פתאום הוא נעלם בדיוק במהירות בה הוא פרח. שער ליגה אחד בסיבוב השני, ארבעה חודשים ללא גול בסיום העונה.

הקסם פג, עניינים אחרים העסיקו אותו מחוץ לכדורגל כמו תמיד.

וזה והכעיס. כולם ידעו שכשהוא מרוכז, אין חלוץ טוב ממנו בליגה. אבל בן אמו תמיד נמשך לכל מיני עניינים לא נחמדים, התפתה להזדמנויות מפוקפקות.

אצלי בראש ייזכר אלי בן אמו כסקורר מוכשר בעל חיוך ששווה לשלם כדי לראותו אותו. אלי בן אמו היה שחקן אדיר.

ביום טוב שלו, היית יושב ביציע ומשפשף את העיניים למראה יכולת הפריצה והסיומת שלו.

כתבתי בעיתון "חדשות" כשהוא ירק שלושער לרשת בית"ר רמלה ובתוצאה 1:4, זינק באמצע המשחק לאמבולנס, ביקש להתחבר לבלון חמצן וקיבל טרמפ למסעדה בעיר התחתית.

האיש היה מסוג השחקנים שלעיתים נדמה לך שחלמת עליהם והאגדה שקשורה בשמם כלל לא התרחשה. אלי בן אמו,

סיפור רומנטי על אחד השחקנים והטיפוסים הכי ציוריים שהיה לכדורגל הישראלי להציע.

כנסו לקישור וצפו ב-12 שעריו בחצי עונת ליגת העל. גם אתם תתאהבו באיש הבלתי אפשרי הזה.



2. לירון בסיס

הבן של מוריס, פרץ לתודעה בגיל 15 ובמדי קבוצת הנוער הפריפריאלית – מ.כ נווה יוסף. הוא שבר את שיאי הבקעת השערים בליגת הנוער הבכירה.

בסיס רמס, שבר ודרס כל הגנה ונחשב מייד לחלוץ הנוער הבכיר בישראל. לירון יליד 74, עלה לבוגרים של מכבי חיפה ב-92' ובעונה שלאחר מכן כיכב במדי הנבחרת הצעירה.

להפועל חיפה הגיע ב-94' ומשם נדד לבאר שבע של אלי גוטמן וג'ובאני רוסו. שם התחילה קריירה אדירה בת שנים אחדות.

בבאר שבע כבש בסיס 9 שערים ובישל את שער הזכייה בגביע. גוטמן ערק לחיפה וסחב איתו את מספר 12.

עכשיו שתבינו. מדובר בחלוץ הכי אתלט ששיחק בכדורגל הישראלי. על מבנה הגוף של בסיס נכתבו שירים וסיפורים. מזכיר מאוד את הגוף של כריסטיאנו רונאלדו.

רן בן שמעון סיפר לי פעם שכשהוא מוריד חולצה במקלחות, כל השחקנים מתקבצים סביבו, מקנאים ומקללים בקול רם.

בסיס היה בנוי כמו אל יווני. נערות הכרמל חלמו בלילות שהוא מחזר אחריהן ולא ידעו שגם האימהות שלהן מדמיינות אותו תסריט.

היו לו שרירי בטן כמו בציור של פיקאסו, היקף מותניים של בריז'יט ברדו, טורסו ושרירי חזה של מוסכניק לציוד כבד והיקף כתפיים שלא מרשה לו לעבור במאוזן באף דלת כניסה לבניין.

תוסיפו לזה את הרומן בן שלוש השנים שניהל עם נערת ישראל והדוגמנית המפורסמת בסוף הניינטיז- מירי בוהדנה,

אותה העביר מדרום הארץ לדירה מטופחת ברחוב חורב בחיפה (כל החדרים היו מלאים תמונות שלה, אפילו על ציפות הכריות והשמיכה בחדר השינה התנוססה תמונתה), תקבלו חתיכת סיפור.

לירון בסיס היה העוצמה האנושית בהתגלמותה. תוסיפו לזה מהירות שיש רק לאצני 100 מטרים מקצועיים. האגף השמאלי של גוטמן בחיפה ה

ציג את שני השחקנים הכי מהירים שראיתי – נג'וואן גרייב מגן שמאלי, בסיס קיצוני שמאלי.

לירון היה מתנפל על מגינים וחוטף להם כדורים באכזריות. כשנשלח לעומק, הוא סחרר, הפיל, התעלם מכל שחקן הגנה בארץ,

כולל עקיפה מטורפת אחת בדרבי על שני הבלמים וניר דוידוביץ'כדי לרוץ עד הרשת ולנצח עם צמד אישי 2:4 להפועל.

בסיס כבש 11 גולים והפך ללהיט של הליגה ב-98'. הוא זומן לסגל הנבחרת, שימש מקור השראה לילדים שראו אותו צומח במועדון השכונתי בנווה יוסף חיפה.

בעונת האליפות בסיס היה השחקן שהפעיל הכי הרבה לחץ על הגנות היריב. לרוץ אחריו, להילחם בו, זה היה מתיש כמו לטפס על האוורסט.

ואז באה הצעה ממכבי ת"א, נפילה עצומה, משם במהירות הבזק לאשדוד, בית"ר ירושלים, מכבי פ"ת, נתניה וחזרה קצרה לליגה השנייה כדי להעלות את הפועל חיפה.

בסיס זהר שש עונות בשמי הכדורגל הישראלי. הפיל לסתות, גרם לנו לבהות במשחקים בתקווה שהצבר הישראלי מתחיל לפתח מסת שריר ויכולת אתלטית שטרם נראתה בעבר.

לירון בסיס – תכנסו ללינק, צפו במהירות, בעקשנות, בעוצמה. האגדה על לירון בסיס, אסור שתשכח!



יש לך משהו להוסיף? נשמח לשמוע

(required)

(required)